במאמר קודם הרחבתי את הדיבור אודות עניינה של פרשה שניה בקריאת שמע, ועד כמה היא מייצגת את הצד הפרקטי-יישומי של האמונה היהודית. במאמר זה ברצוני
מאמר זה שהוא שני בסדרה, ממשיך לבחון את תפיסת האהבה במשנתו של רבי עקיבא, ומציע כי הוא הופך את האהבה מרגש לחוק מחייב, ובכך מציע מענה לשינוי שחל בעם היהודי לאחר חורבן בית המקדש השני. הוא מציג את אהבתו של רבי עקיבא כאב טיפוס של מסירות והקרבה, ומקשר את סוגיית הייסורים והעיסוק בתורה לאותה התמסרות. לבסוף, המאמר משווה את תפיסת האהבה של רבי עקיבא לזו הנוצרית, ומסביר כיצד הוא הפך את האהבה לחוק כמענה לאתגור הנוצרי של החוק היהודי.
מאמר זה הנו ראשון בסדרה. הוא בוחן את האמונה היהודית כבעלת שני רבדים: האחד אידאלי ותיאורטי, והשני מעשי ויישומי בחיי היומיום. הוא מנתח את פרשת עקב, ובפרט את הפרשייה השנייה של קריאת שמע, “והיה אם שמוע”, תוך התייחסות לפרשנויות חז”ל. הכותב מציג דיון בין רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי בנוגע ליחס שבין לימוד תורה לעיסוק בענייני העולם, וכיצד רבי ישמעאל תומך בגישה המשלבת את שניהם בעוד רבי שמעון בר יוחאי דוגל בהתמסרות מוחלטת לתורה. המאמר מסיים בהצעה לאמץ את דרכו של רבי ישמעאל כדרך המאפשרת קיום תורה לאורך זמן עבור רבים.
מאמר זה בוחן את האופי השמיעתי-אבסורדי של האמונה היהודית, כפי שמתבטא במעמד הר סיני ובקריאת שמע. הוא מדגיש כיצד ההתגלות האלוהית הייתה בעיקרה קולית ומופשטת, ללא כל דימוי חזותי, מה שהעניק לה מימד של אינסופיות וטרנסצנדנטיות. למרות זאת, המאמר מצביע על סתירה לכאורה, שבה ההשגה השכלית-שמיעתית מובילה גם לחוויה חושית ויזואלית, מה שהופך את האמונה לכוח המעצב את המציאות. לבסוף, הוא מדגיש את המסירות המוחלטת לאמונה, כפי שבאה לידי ביטוי במעשי קידוש השם, ואת הצורך לאחד את המופשט והממשי בחיי המאמין.
המאמר מתאר את השראה וההתבוננות המיסטית שחווה אל מול שמי הלילה המלאים בכוכבים. הוא בוחן את היחס היהודי למזל ואסטרולוגיה, תוך התייחסות למקורות תלמודיים המעלים את השאלה האם לישראל יש מזל או שמא היא מעל השפעות אלו. המחבר מציג את השקפותיהם של פילוסופים יהודים כמו הרמב”ם לגבי תנועת הכוכבים ועבודת אלילים, ומדגיש את ההבחנה בין “ראייה” ל”שמיעה” דרך פרשנותו של האר”י לכתובים, המבארת כיצד שמיעה פנימית מובילה להכרה אמונית עמוקה. לבסוף, הוא טוען כי מעשי חסד וחמלה מאפשרים לאדם להשתחרר מתחושת התלות והדטרמיניזם הקוסמי, ובכך להגשים את הפוטנציאל האנושי ליצירה ואומץ.
מאמר זה עוסק בפרשנות תיאולוגית למחלוקת שבין קורח ועדתו למשה רבינו. הוא מנסה להתחקות אחר השורשים הרעיוניים של אותה תפיסה שבשמה התקומם קורח כנגדו מעמדו של משה רבינו, ביחס שבין האלוהים לאומה היהודית, ואיך הדברים נוגעים ומשפיעים על האתיקה והמחויבות הנגזרת מאותה התייחסות ויחסי גומלין.
לְדַבֵּר משמעו לחיות. ישות חיה היא ישות מדברת. בל׳ של משורר תהילים (קטו’ יז’) המתים נקראים “יֹרְדֵי דוּמָה“. האפיון הכי בסיסי של מציאות מתה, היא
לפני שש שנים בכג׳ ניסן תשע”ט הסתלק הרבי מקאליב רבי מנחם מנדל טאוב זצ״ל. לדמותו של הרבי מקאליב היתה לי הזכות להתוודע ממש מגיל ילדות.
בכמה מקומות בדברי חכמים מוצאים אנו את קריעת ים סוף כביטוי של קושי עמוק בהתמודדויות שונות בחיים. לדוג׳, קשה זווגם כקריעת ים סוף, קשין מזונותיו
הקדמה: בעוד איזשהו פרק זמן, כנראה לא ארוך מדי, ברגע קט אחד יתחולל משהו שהוא יהיה דרמטי ואפילו מכונן בהיסטוריה של עמינו, יהודי קשיש אחד