לפני שבעים וארבע שנים, בתאריך י׳ שבט תשי”א – 17/01/1951 נפל דבר בישראל. הרב מנחם מנדל שניאורסון (חתנו של הרבי הקודם מחב”ד, רבי יוסף יצחק
מחשבה שעלתה לי במהלך השבת האחרונה, בה ציינו את ג׳ תמוז יום ההילולא של הרבי מלובביץ׳, הנוגעת בבסיסה לעניינה של המוות ומקומו בחיינו. ומה פשר
לפני מספר שבועות שהיתי בניו יורק, למטרת קידום אי אלו מטרות ועניינים הקשורים בעתיד העם היהודי בארץ ובתפוצות. לשם כך התארחתי בשכונת קראון הייטס שבברוקלין
לפני מספר שנים פרסמתי מאמר לזכרו ודמותו של הרבי מלובבי׳ץ רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ״ל. מי שאת יום פטירתו אנו מציינים היום. אני חוזר ומעלה
חג הפסח הוא חג שבהגדרתו הוא פרטיקולרי. כולו קודש ליְהוּדִיּוֹּת. אין שום דבר ממנהגי הפסח ומצוותיו שיש בו איזשהו מאפיין אוניברסאלי, אותו ניתן למצוא בכל
לפני מספר שנים זכיתי לשהות (ביחד עם עוד כמה עשרות אלפי יהודים) בשבת ג’ תמוז, יום ההילולא של רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מלובבי׳ץ
בשבת הקרובה ג׳ תמוז, יציין העולם היהודי 28 שנים להסתלקותו של הרבי מלובבי׳ץ רבי מנחם מנדל שניאורסון – האדמו״ר השביעי של חסידות חב״ד. הרבי היה
שמעון פרס המנוח, הטיב פעם לבטא את הרבי מלובבי’ץ, לאחר שיצא מביקור אישי אצלו (‘יחידות’ בעגה החבדי”ת), כי ‘האיש הזה רואה וחווה את העתיד בדיוק
