מאמרים

המאמר בוחן את הקשר ההוליסטי בין הגוף לנפש והאופן שבו תפיסת העצמי מושפעת ממנו, תוך התייחסות ל”שאלה הפסיכו-פיזית” והדינמיקה בין הפילוסופי למדעי. הוא מציג את מצב העמידה (“קומה”) כמסמל קיום, נוכחות, ולקיחת אחריות, ומבחין בינו לבין מצבים פסיביים יותר כמו ישיבה. המאמר קושר רעיונות אלו לעמידה מול האל ולתפיסת “עמידה בדין” כבחינה קיומית-מוסרית, המדגישה אחריות והכרה הדדית. לבסוף, הוא משלב את תורת האדמו”ר הזקן, המתארת את עם ישראל כ”קומה אחת שלמה”, שבה כל חלקי הגוף-האומה חיוניים לשלמות ההוליסטית, ומדגיש את הפלורליזם היהודי כנובע מהכרה זו.

המאמר בוחן את מושג הבדידות בהגות היהודית, תוך מעבר מתחושת הקהילתיות שאפיינה את ימי המקדש אל הניכור והריקנות שנולדו בעקבות הגלות. המחבר מקשר בין שאלת ה**”איכה”** של ירמיהו ומשה לבין קריאת ה**”אייכה”** של אלוהים לאדם הראשון, ומסביר כיצד הניתוק מהקודש יצר קיום אבסורדי וחשוף. עם זאת, הטקסט מציע כי דווקא מתוך הבדידות המזהרת והיעדר המשענת החיצונית, נאלץ האדם לקחת אחריות מוסרית על חייו. תהליך זה הוביל לצמיחת התורה שבעל פה וההלכה, שהפכו את המצוקה הקיומית למקור של יצירה, תקווה וגאולה עתידית. המאמר חותם בציפייה להשבת הצדק והמשפט, שיתירו את מלכודת הבדידות וישיבו את האומה למצב של נאמנות והרמוניה.

הימים הללו שאנו נמצאים בהם – החל מראש חודש סיוון ועד לחג השבועות בו׳ לחודש, אלו הם הימים שלפי המסורת היהודית הגיע העם היהודי להתייצב

המאמר בוחן את מצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר ככלי רוחני המחבר בין עבר, הווה ועתיד. המאמר מנתח את הסתירות לכאורה בדברי המשנה והרמב”ם כדי להראות שהגדת הסיפור לבנים אינה רק חובה לימודית, אלא דרך להפוך אירועים היסטוריים לחוויה קיומית נוכחת. דרך שמותיו של אלוהים והשימוש במושג ה**”פקידה”**, מוסבר כי החירות האמיתית טמונה ביכולת של האדם לראות עצמו כחלק מרצף דורי נצחי. בניגוד לעבדות המצרית המקדשת את הקיים, עם ישראל מצווה על תנועה אינסופית ועל העברת המורשת הלאה. בסופו של דבר, הסיפור בלילה זה נועד ליצור “הווה הוליסטי” שבו הגאולה הראשונה מתלכדת עם הציפייה לגאולה העתידית. מטרת המצווה היא להנכיח את שם הוויה בעולם דרך הקשר החי שבין אבות לבנים.