יש משהו מצמית באימת המוות. המחשבה שממש כאן מעבר לפינה, נמצאת החשיכה הגדולה של ההיעדר. של משהו שכולו בלתי נודע, חלל של רִיק אינסופי. כל
בכמה מקומות בדברי חכמים מוצאים אנו את קריעת ים סוף כביטוי של קושי עמוק בהתמודדויות שונות בחיים. לדוג׳, קשה זווגם כקריעת ים סוף, קשין מזונותיו
המאמר בוחן את הזיקה הרעיונית העמוקה בין חזון העצמות היבשות של יחזקאל לבין חג הפסח וסיפור יציאת מצרים. הרעיון המרכזי במאמר מציע כי סוד הגאולה טמון בשימוש ב”דיבור” וב”סיפור” ככוח מחיה המסוגל להפיח תקווה ועתיד בחומר דומם וחסר חיים. דרך ניתוח נבואת יחזקאל, מוסבר כיצד המעבר ממצב של ייאוש לקומה לאומית זקופה מתרחש באמצעות הנכחת הרוח בתוך המציאות הפיזית. המצווה לספר ביציאת מצרים מוצגת כביטוי לגאולת הדיבור, המאפשרת לאומה היהודית להפוך את זיכרון העבר למנוע של צמיחה נצחית. בסופו של דבר, מדגיש המאמר כי הזהות היהודית מתגבשת דרך הסיפור המתמשך, המהווה עדות חיה להתחדשות האלוהית גם מתוך מצבי שפל וכיליון.
היום יח’ בניסן תשפ”ו, יימלאו 33 שנים להסתלקותו של אחד מגדולי ההוגים היהודים במאה עשרים. מי שניתן לראות בו כמשפיע ואפילו המעצב והמכונן של תנועת
המאמר בוחן את יציאת מצרים לא כאירוע היסטורי גרידא, אלא כרגע המכונן שבו הוענקה לעם היהודי הזכות לחיים מתוך חירות. הרעיון המרכזי במאמר מנסה להטעים כי חירות אמיתית אינה רק חופש מפעולה, אלא תשתית מוסרית המעניקה לאדם משמעות, כבוד ואוטונומיה אל מול השעבוד המרוקן את הקיום מתוכן. על פי המקור, החירות היהודית מגיעה לשיאה דווקא דרך המחויבות והנאמנות לערכים נעלים, כפי שבא לידי ביטוי במעמד הר סיני. באמצעות ניתוח ההגדה של פסח, מודגש כי החירות היא מצב בלתי טריוויאלי הדורש בירור מתמיד והקדשה עצמית. בסופו של דבר, המאמר מציג את החופש כמרחב המאפשר הגשמה רוחנית ותיקון עולם מתוך בחירה חופשית ומסירות.
בשבת הקרובה, חוה”מ פסח, נקרא בבתי הכנסת את ההפטרה מתוך הנבואה המפורסמת של הנביא יחקאל (פרק לז׳), הידועה גם כ’חזון העצמות היבשות’, זאת פרשה שאני
מבוא: לפני מספר שנים (חג פסח תשפ״ג), עסקתי בהרחבה בעניינה של העדות והאופן שבו היא מתאמתת באמצעות רצף המורשת הבין דורי בסיפור יציאת מצרים, מאמר
המאמר בוחן את מצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר ככלי רוחני המחבר בין עבר, הווה ועתיד. המאמר מנתח את הסתירות לכאורה בדברי המשנה והרמב”ם כדי להראות שהגדת הסיפור לבנים אינה רק חובה לימודית, אלא דרך להפוך אירועים היסטוריים לחוויה קיומית נוכחת. דרך שמותיו של אלוהים והשימוש במושג ה**”פקידה”**, מוסבר כי החירות האמיתית טמונה ביכולת של האדם לראות עצמו כחלק מרצף דורי נצחי. בניגוד לעבדות המצרית המקדשת את הקיים, עם ישראל מצווה על תנועה אינסופית ועל העברת המורשת הלאה. בסופו של דבר, הסיפור בלילה זה נועד ליצור “הווה הוליסטי” שבו הגאולה הראשונה מתלכדת עם הציפייה לגאולה העתידית. מטרת המצווה היא להנכיח את שם הוויה בעולם דרך הקשר החי שבין אבות לבנים.
מְגָדִים חֲדָשִׁים אוסף מאמרי הגות ומחשבה, בעניינו של חג הפסח – חג החירות הספר מכיל מנעד סגנונות, פילוסופיים והלכתיים, מבית ומבחוץ לבית המדרש –
במאמר זה, ברצוני להסב את מבטי להתבוננות בנבואתו האחרונה של הנביא מלאכי (פרק ג׳), שאותה אנו נוהגים לקרוא בשבת זאת – הקודמת לחג הפסח, הידועה