אנו נמצאים בעיצומם של שלושה ימים, אשר ידועים בשמם כ׳שלושת ימי ההגבלה׳. אותם ימים שבהם העם היהודי הצטווה אי אז בהתכנסותו סביב הר סיני לקבלת
פרקים אלו הם המשך ישיר לפרקים הקודמים (א’ וב’). בפרקים אלו אנו בוחנים את מושג הנבחרות היהודית לא כנתון גנטי או פריבילגיה אובייקטיבית, אלא כתודעה קיומית ומשימה מוסרית מתמשכת הדורשת היענות אנושית. מוסבר כי הפיכת העם לנבחר התממשה דרך יציאת מצרים, שהעניקה לישראל את היכולת לתפוס את עצמם כנבחרים וסימנה את המעבר מחירות פיזית לעבדות אלוהית משחררת. מעמד הר סיני וקבלת התורה מתוארים כשיאו של מפגש אינטימי זה, שבו הנבחרות מקבלת תוקף דרך עמל התורה והפיכתה לחלק אורגני מהוויית הלומד. לצד ההתעלות, המקורות מדגישים את הפרדוקס והסכנה שבמפגש הישיר עם האינסוף, דבר שהוליד את הצורך בעיגון החוויה בתוך מבנים יציבים כמו המקדש והמצוות. לסיכום, הנבחרות מוצגת כפרויקט חי המעצב את הזהות הלאומית והאישית דרך זיכרון היסטורי ומחויבות דתית בלתי פוסקת.
“אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם
המאמר בוחן את היחס המורכב שבין הסמכות האלוהית הטרנסצנדנטית המגולמת בתורה שבכתב, לבין הסמכות האנושית האימננטית המתבטאת בתורה שבעל פה. המחבר מנתח את הקדמות הרמב”ם ומדגיש כי עבורו ההלכה אינה מערכת חוקים סטטית שנחתמה בעבר, אלא יצירה חיה ודינמית השואבת את תוקפה מתוך ההסכמה וההטמעה של עם ישראל לדורותיו. התורה שבעל פה נתפסת כתהליך של “התכה”, שבו הלימוד בבית המדרש הופך את הציווי המופשט לתורת חיים ממשית המחוברת להוויה הלאומית. דרך סוגיות תלמודיות, המאמר מסביר כי כרת הברית של אלוהים עם עמו מבוסס דווקא על היסוד הוולונטרי והפרשני שמביא האדם אל המפגש עם האלוהי. בסופו של דבר, הכותב מקשר בין רעיונות אלו לחג הפורים, המייצג את המעבר מקבלת תורה מתוך כפייה לקבלה מתוך הזדהות פנימית עמוקה ואהבה.
מאמר זה שהוא שני בסדרה, ממשיך לבחון את תפיסת האהבה במשנתו של רבי עקיבא, ומציע כי הוא הופך את האהבה מרגש לחוק מחייב, ובכך מציע מענה לשינוי שחל בעם היהודי לאחר חורבן בית המקדש השני. הוא מציג את אהבתו של רבי עקיבא כאב טיפוס של מסירות והקרבה, ומקשר את סוגיית הייסורים והעיסוק בתורה לאותה התמסרות. לבסוף, המאמר משווה את תפיסת האהבה של רבי עקיבא לזו הנוצרית, ומסביר כיצד הוא הפך את האהבה לחוק כמענה לאתגור הנוצרי של החוק היהודי.
מבוא: לפני כעשרה ימים פרסם הסופר ואיש הרוח דב אלבום, מאמר ביקורת חריף כנגד החברה החרדית ועולם הישיבות בפרט. ולמען האמת, הרבה זמן שלא קראתי
ככה אני אוהב את הגמרא שלי. רצופה בסגולות, אמונות תפלות, שלל רפואות מוזרות ומופרכות (במקרה הטוב), שכל קשר בינן לבין המציאות הוא מקרי בהחלט. רוויה
לפני זמן מה צפיתי בסרטון יוצא דופן. הוא היה מרתק ומשובב לב מצד אחד, אך בו זמנית, הוא גם עורר בי לא מעט תהיות ומחשבות.
חג השבועות הוא היום שבו אנו מציינין את יום פטירתו של מייסד ומחולל תנועת החסידות, רבי ישראל – בעל שם טוב. הוא נפטר לפני 264
מידי שנה בחג השבועות, אני חוזר ומהרהר בעניין הפלאי של החג הזה. העובדה שטעמו המקראי של החג, אין לו דבר וחצי דבר עם מה שאנו