אמש, ליל ז׳ בתשרי, רגע לפני יום הכיפורים תשפ״ד, הייתה לי הזכות להעביר בבית הכנסת ׳אוהבי ציון׳ שבשכונת נחלאות בירושלים, את השיעור החמישי והאחרון (לשנה
פתיחה: מאמר זה הוא תמלול מתוך שיעור שנמסר כהכנה ליום הכיפורים לפני מספר שנים (בשנת 2021. בלב תקופת מגיפת הקורונה), ועוסק בקריאה שיטתית בפרשת אחרי
״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה’ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ. קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה’ אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. אַשּׁוּר
לפני שלוש שנים, בין כסה לעשור תשפ״א, הייתה לי הזכות למסור שיעור מיוחד באמצעות הזום (הימים היו ימי סגר הקורונה השני), שבו למדנו בעיון גדול
אמש (כ׳ אלול תשפ״ג 06/09/23) מסרתי שיעור ארוך שעסק בלימוד בקריאה מעמיקה במאמר ׳אתם ניצבים׳ בס׳ ׳ליקוטי תורה׳ לאדמו״ר הזקן בעל התניא. זהו מאמר יסודי
בימים אלו אני זוכה למסור סדרת שיעורים בנושא ׳התשובה׳, שבה בכול שיעור, אני מנסה להאיר זווית רעיונית-הגותית אחרת בנושא התשובה, מתוך עולמות שונים של הגות
פרשת ׳כי תצא׳ פותחת וחותמת בשתי הוראות שלטעמי נושאות בחובן מכנה משותף רעיוני עמוק, הקשור במצבו הטבעי – פנימי של האדם, לעומת מצבו כשהוא יוצא
אֶ לֵ ו לְ ! ! ! היה זה בכט’ באב תשנ”ה – 1995, א’ דר”ח אלול, עשיתי אז את צעדיי הראשונים לישיבה הגדולה אליה
״יוֹם הַכִּפּוּרִים–הוּא זְמָן תְּשׁוּבָה לַכֹּל, לַיָּחִיד וְלָרַבִּים, וְהוּא קֵץ מְחִילָה וּסְלִיחָה לְיִשְׂרָאֵל; לְפִיכָּךְ חַיָּבִין הַכֹּל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְהִתְוַדּוֹת, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים..״ (רמב״ם הל׳ תשובה פ״ב ה״ט).
היום אחר הצהרים הזדמן לי להיכנס לאיזושהי חנות במרכז העיר ירושלים. ובאשר אני נוהג להתנייד ברחובות הבירה, על גבי מכשיר הקוריקינט האישי שלי, נוצר מצב
