אופק חברים, זה מה שאנחנו כ”כ צריכים בימים אלו. כמה שאנו זקוקים נואשות ליכולת לראות את המֵעֵבֶר, את הרגע שאחרי כול התופת והאימה הזאת. את
“בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר..״ אחת החידות הגדולות
ישנה תחושה עמוקה של חדירה לפרטיות, לבוא ולהשתתף כך בהלוויות של כל מיני חיילים אלמוניים. כאלו שבקושי אתה אפילו יודע את שמם. אתה עומד שם
הימים הם ימים נוראיים, שייזכרו עוד דורות קדימה. הנפש לא יכולה באמת לשאת את הממד האֶפִּי האמתי של מה שאנחנו עוברים. הכול עוד גדול עלינו
