במאמר קודם לדמותו של רבי אלימלך ליפמן מליזנסק – בעל הנועם אלימלך, עסקתי ברעיון הצדיק ומרכזיותו בהגותו החסידית של הרבי ר’ אלימלך. ציינתי את האופן
מחר כא’ אדר – יחול יום היארצייט של אחד מגדולי תנועת החסידות, ומי שהיה מהבולטים ומהראשונים שהביאו את בשורתה לפולין, רבי אלימלך וייסבלום מליזנסק. הידוע
היום כב’ שבט, הוא יום היארצייט של אחד מהגדולים והבולטים בתנועת החסידות, ה”ה רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוֹצק, המכונה גם ״השרף מקוצק״ (ה’תקמ”ז, 1787 –
מאמר זה המתייחס לתורה תורה מופלאה עד מאוד יש לו לאדה”ז בפרשתנו זו, פרשת ‘וארא’, ואשר לטעמי היא חדשנית ואפילו מהפכנית באופן שבו היא מציגה את תפיסת האלוהות, כפי שהיא מתגלית ובאה לידי ביטוי בפרשתנו זו. מאמר זה אף נדפס בספרי ׳מגדים חדשים׳, ומובא כאן בשנית.
מבוא: מאמר זה נדפס בספרי ׳מגדים חדשים׳ לחג הפסח, ועוסק בהגותו של האדה״ז אודות תפיסת הגלות ומקומה לעומת הגאולה. מדובר ברעיון שהוא בעיניי מהפכני בהבנת
היום בערב יחול יט׳ כסליו תשפ״ה. יום זה נחשב כאחד התאריכים היותר חשובים ואפילו דרמטיים בתולדות תנועת החסידות, ובוודאי עד כמה שהדבר נוגע לחסידות חב”ד,
את מאמר הערכה זה לדמותו הייחודית והמאירה של ר׳ שלמה קרליבך, ברצוני לפתוח ברעיון שמופיע באחד התיעודים היותר קדומים ואותנטיים להתהוותה והתפשטותה של תנועת החסידות
שיעור נוסף (מס׳ 3) בעניינה של התשובה. הפעם זאת הייתה באמצעות קריאה מעמיקה במאמר ׳אתם ניצבים׳ בס׳ ׳ליקוטי תורה׳ לאדמו״ר הזקן בעל התניא. זהו מאמר
בעולם החסידות בכלל וחסידות חב”ד בפרט נחשב היום ח”י אלול, כיום שבו נולדו שניים ממייסדי תנועת החסידות והבאת בשורתה לעולם; הבעל שם טוב, והאדמו”ר הזקן
פרשתנו זו, פרשת ראה, נפתחת בעניינם של הברכה והקללה, ואופן הופעתם בפני האומה היהודית. משה רבינו מוצא לנכון לצאת בהכרזה ברורה ע”כ כי הברכה לצד
