
מחשבות על עץ אחד קטן כבבואה לחורבן ותקומה, גאולה ותקווה.
אני רוצה לספר לכם דבר מה על העץ הקטן הזה שבתמונה הרצ”ב. סוג של הכלאה בין שיח לעץ. משהו שהוא כפשוטו על התפר שביניהם. תוכלו

אני רוצה לספר לכם דבר מה על העץ הקטן הזה שבתמונה הרצ”ב. סוג של הכלאה בין שיח לעץ. משהו שהוא כפשוטו על התפר שביניהם. תוכלו

השבוע – ב4 ליולי 2022 ציינה הגדולה שבמעצמות העולם, והידידה הקרובה ביותר של מדינת ישראל, ארצות הברית של אמריקה, 246 להיווסדותה. זהו ללא ספק יום

לפני כמה ימים רכשתי פוסטר מדהים ומחריד כאחד. יש בו קולאז’ של פני יהודים צוחקים, והוא נעשה בברלין בראשית שנות השלושים. אתם כבר יכולים לתאר

ירושלים בשבילי היא סיפור אהבה, במובן הכי עמוק ובסיסי של המילה. אני לא בטוח שאני יודע בעצמי להסביר מדוע, מהו סודה הפנימי של העיר שכה

את החצי הראשון של ליל ל״ג בעומר בשנה שעברה, תשפ״א – 2021, אותו הלילה המר והנמהר, התחלתי כדרכי בשנים האחרונות, בלימוד (באמצעות הזום) בספר אדרא

לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחִצָּיו חַיָּב. וְכֵן כָּל הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. חָטָא חֵטְא אֶחָד, הֲרֵי

ראש השנה לאילנות טו’ בשבט הוא זמן מצוין, לדבר על הנושא הקיומי אולי הראשוני ביותר בחיי האדם, מערכת היחסים שהוא מנהל את המרחב הקיומי שלתוכו

שמעון פרס המנוח, הטיב פעם לבטא את הרבי מלובבי’ץ, לאחר שיצא מביקור אישי אצלו (‘יחידות’ בעגה החבדי”ת), כי ‘האיש הזה רואה וחווה את העתיד בדיוק

״אמר רב יצחק בר שמואל משמי’ דרב, ג’ משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב”ה ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את

ביום הזה אני מרגיש צורך לומר את המובן מאליו. כי לעתים, ובייחוד בעתות מצוק ומשבר, צריך לחזור ולהזכיר לעצמנו דווקא את התובנות היותר בסיסיות, כאלו