נבואות ישעיהו הן אוצר בלום של ממש. העושר הלשוני והעומק הרעיוני – תיאולוגי שמוכמן בהם, הם עצומים ובלתי נדלים. אלו הן נבואות שמלוות את סיפור
מאמר זה בוחן את האופי השמיעתי-אבסורדי של האמונה היהודית, כפי שמתבטא במעמד הר סיני ובקריאת שמע. הוא מדגיש כיצד ההתגלות האלוהית הייתה בעיקרה קולית ומופשטת, ללא כל דימוי חזותי, מה שהעניק לה מימד של אינסופיות וטרנסצנדנטיות. למרות זאת, המאמר מצביע על סתירה לכאורה, שבה ההשגה השכלית-שמיעתית מובילה גם לחוויה חושית ויזואלית, מה שהופך את האמונה לכוח המעצב את המציאות. לבסוף, הוא מדגיש את המסירות המוחלטת לאמונה, כפי שבאה לידי ביטוי במעשי קידוש השם, ואת הצורך לאחד את המופשט והממשי בחיי המאמין.
המאמר בוחן את המהפכה התודעתית שחוללה תנועת השבתאות ביחס שבין גלות לגאולה, תוך התמקדות בדמותו של שבתי צבי שנולד בתשעה באב. המחבר מסביר כיצד השבתאות שברה את התפיסה המסורתית הפסיבית, והחליפה אותה בגישה אקטיביסטית המטשטשת את הגבולות בין האנושי לאלוהי. למרות הכישלון הצורב והמשבר הרוחני שנוצר בעקבות התאסלמותו של שבתי צבי, המאמר טוען כי התנועה הניחה את היסודות לשינויים היסטוריים מרחיקי לכת. השפעות אלו חלחלו אל החסידות ובהמשך אל התנועה הציונית, שהעבירו את האחריות לגורל הלאומי לידי העם. כיום, המציאות הישראלית משקפת את אותו טשטוש פרדיגמטי, שבו מתקיימים זה לצד זה ריבונות יהודית משגשגת לצד כמיהה דתית להמשך התיקון. בסיכומו של דבר, המקור מציג את השבתאות כנקודת מפנה שהפכה את הגאולה מציפייה ניסית למשימה אנושית ממשית.
המאמר בוחן את משמעות המושג “בית” בהקשר היהודי, החל מחורבן בית המקדש ועד למלחמה העכשווית בישראל. הוא מתאר את הבית כמקור הגנה ותחושת שייכות עמוקה, המהווה בסיס לקיום הפרטי והלאומי. המאמר מקשר את ירושלים ובית המקדש לנקודת המוצא הקיומית והרוחנית של עם ישראל, ומדגיש את תפקידם כמרכז של אחדות, הכלה ואהבה. לבסוף, הוא דן באירועי השבעה באוקטובר כ”חורבן הבית” המודרני, ומציג את הלכידות הלאומית ואת הצורך הקריטי שהיה בהחזרת את החטופים, כדרך לשיקום וחיזוק ה”בית” במובניו השונים.
היום ה’ באב תשפ״ו, חל יום פטירתו של רבי יצחק לוריא אשכנזי, הידוע בשמו האר”י. השנה אנו מציינים 453 להסתלקותו. האר״י נחשב לאחד מגדולי המקובלים
The Book of Deuteronomy is unlike any other book in the Torah. Rather than recounting new events, it consists almost entirely of Moses’ final address
ספר דברים מוכר בדרך כלל כחזרה על התורה שניתנה בסיני, אולם כבר במסורת ובמחקר הובהר שאין מדובר בהעתקה בלבד אלא בנאום פרידה ופרשנות מחודשת מפי משה. או כפי שהוא נקרא בפי חכמים ׳משנה תורה׳. המאמר שלפנינו מציע העמקה עיונית בקריאה זו מנקודת מבט קיומית: הוא מציב את חוויות סיני והמדבר כמצבים פלאיים ובלתי־אפשריים לקיום מתמשך, ומראה כיצד ספר דברים מתפקד כ”גשר” – כ”ביאור התורה” – ההופך את ההתגלות הנשגבת למציאות חיים אפשרית בארץ ישראל. קריאה זו מזמינה את הקורא לראות בספר דברים לא רק שידור חוזר של המצוות, אלא מהלך פרשני־קיומי ייחודי, שבו משה מתווך בין ההתגלות העליונה לבין החיים הארציים.
המאמר בוחן את מושג הבדידות בהגות היהודית, תוך מעבר מתחושת הקהילתיות שאפיינה את ימי המקדש אל הניכור והריקנות שנולדו בעקבות הגלות. המחבר מקשר בין שאלת ה**”איכה”** של ירמיהו ומשה לבין קריאת ה**”אייכה”** של אלוהים לאדם הראשון, ומסביר כיצד הניתוק מהקודש יצר קיום אבסורדי וחשוף. עם זאת, הטקסט מציע כי דווקא מתוך הבדידות המזהרת והיעדר המשענת החיצונית, נאלץ האדם לקחת אחריות מוסרית על חייו. תהליך זה הוביל לצמיחת התורה שבעל פה וההלכה, שהפכו את המצוקה הקיומית למקור של יצירה, תקווה וגאולה עתידית. המאמר חותם בציפייה להשבת הצדק והמשפט, שיתירו את מלכודת הבדידות וישיבו את האומה למצב של נאמנות והרמוניה.
לפני כשנתיים התראיינתי ברדיו קסם, בתוכניתו המיוחדת לפרשת שבוע של ידידי היקר ד”ר עמוס ברדע. בשיחה עלו מגוון של נושאים והקשרים מתוך פרשתנו. בין היתר
Part I This week marks the eighty-fifth anniversary of one of thegreatest tragedies ever to befall the world of Torah scholarship. On the twentieth of