מבוא: לפני מספר שנים (חג פסח תשפ״ג), עסקתי בהרחבה בעניינה של העדות והאופן שבו היא מתאמתת באמצעות רצף המורשת הבין דורי בסיפור יציאת מצרים, מאמר
המאמר בוחן את מצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר ככלי רוחני המחבר בין עבר, הווה ועתיד. המאמר מנתח את הסתירות לכאורה בדברי המשנה והרמב”ם כדי להראות שהגדת הסיפור לבנים אינה רק חובה לימודית, אלא דרך להפוך אירועים היסטוריים לחוויה קיומית נוכחת. דרך שמותיו של אלוהים והשימוש במושג ה**”פקידה”**, מוסבר כי החירות האמיתית טמונה ביכולת של האדם לראות עצמו כחלק מרצף דורי נצחי. בניגוד לעבדות המצרית המקדשת את הקיים, עם ישראל מצווה על תנועה אינסופית ועל העברת המורשת הלאה. בסופו של דבר, הסיפור בלילה זה נועד ליצור “הווה הוליסטי” שבו הגאולה הראשונה מתלכדת עם הציפייה לגאולה העתידית. מטרת המצווה היא להנכיח את שם הוויה בעולם דרך הקשר החי שבין אבות לבנים.
מְגָדִים חֲדָשִׁים אוסף מאמרי הגות ומחשבה, בעניינו של חג הפסח – חג החירות הספר מכיל מנעד סגנונות, פילוסופיים והלכתיים, מבית ומבחוץ לבית המדרש –
במאמר זה, ברצוני להסב את מבטי להתבוננות בנבואתו האחרונה של הנביא מלאכי (פרק ג׳), שאותה אנו נוהגים לקרוא בשבת זאת – הקודמת לחג הפסח, הידועה
בשבת הקרובה נסיים את ספר שמות. קראנו בקול “חזק חזק ונתחזק”, ואנו שמים את פעמינו לספר השלישי בחמישה חומשי התורה – ספר ויקרא. זהו גם
במאמר קודם לדמותו של רבי אלימלך ליפמן מליזנסק – בעל הנועם אלימלך, עסקתי ברעיון הצדיק ומרכזיותו בהגותו החסידית של הרבי ר’ אלימלך. ציינתי את האופן
היום כא’ אדר – הוא יום היארצייט של אחד מגדולי תנועת החסידות, ומי שהיה מהבולטים ומהראשונים שהביאו את בשורתה לפולין, רבי אלימלך וייסבלום מליזנסק. הידוע
התיאור המצוי לפנינו של אופן חגיגת פולחן העגל על ידי העם היהודי, הוא קצר למדיי ומכיל פסוקים בודדים. אך התיאור הבולט ביותר, הוא האופן שבו
את סדרת מאמרים זו, ברצוני לפתוח בכותרת רעיונית, שהיא לדעתי מהפכנית בקריאתה ופרשנותה את אחת הפרשיות החמורות והמרתקות שבתורה, פרשת מעשה העגל. נראה לומר כי
הקדמה: המאמר הבא, נערך עפ״י שיעור אינטרנטי שמסרתי במהלך ימי חוה״מ פסח תשפ״ב (2021), ובו ניסיתי להתחקות אחר תורה סתומה וחתומה של רבי נחמן –