הנושא של טומאת הלידה, הוא חידה סתומה. איך דווקא חוויה שאין כמותה לסמל התחדשות והבאת חיים חדשים לעולם, משמשת דווקא כאירוע שמחיל על היולדת התייחסות
בסופו של דבר השואה לא הייתה אלא אירוע קצה. קטסטרופה קיצונית ומחרידה של מציאות טרגית ארוכה שנמתחה על פני כאלפיים שנות גלות. את גולת הכותרת
בערב המיוחד הזה, אני רוצה לספר לכם על כפר אחד באירופה. אי שם בצפון הולנד. שבעיניי יש בו בכדי להוות תקווה ואור גדול. על חסידי
לפני שבע שנים ביום השואה תשע”ט – 2019 התארחתי בתוכניתו המיוחדת של חברי האהוב והמוערך יוסי בבליקי (שהוא גם אמן ויוצר בחסד עליון), ברדיו “מהות
“כשעלה לשמים קול טריקת הדלת, לאחר שהושלך הילד הראשון למשרפות, לא יכול עוד מיכאל המיטיב במלאכים, לעצור בעצמו ובכעסו פנה אל האלוהים: ‘האם תשפוך עתה
מבוא: מאמר זה הוא חלק מסדרת מאמרים שפרסמתי בעבר שעסקו בעניינה הרעיוני של ההתגלות ובאופן שבו היא בא לידי ביטוי באמצעות אימת המוות והדומייה. חלק
לפני שבע שנים בכג׳ ניסן תשע”ט הסתלק הרבי מקאליב רבי מנחם מנדל טאוב זצ”ל. לדמותו של הרבי מקאליב היתה לי הזכות להתוודע ממש מגיל ילדות.
בכמה מקומות בדברי חכמים מוצאים אנו את קריעת ים סוף כביטוי של קושי עמוק בהתמודדויות שונות בחיים. לדוג׳, קשה זווגם כקריעת ים סוף, קשין מזונותיו
לפני תשע שנים נסתלק לבית עולמו, איש מיוחד ונדיר, שהייתה לי הזכות להכירו בשנותיו האחרונות, בעיקר בזמן שהותי אצל חלקת מחוקק ספון, בעיר האדטיש שבאוקראינה,
המאמר בוחן את הזיקה הרעיונית העמוקה בין חזון העצמות היבשות של יחזקאל לבין חג הפסח וסיפור יציאת מצרים. הרעיון המרכזי במאמר מציע כי סוד הגאולה טמון בשימוש ב”דיבור” וב”סיפור” ככוח מחיה המסוגל להפיח תקווה ועתיד בחומר דומם וחסר חיים. דרך ניתוח נבואת יחזקאל, מוסבר כיצד המעבר ממצב של ייאוש לקומה לאומית זקופה מתרחש באמצעות הנכחת הרוח בתוך המציאות הפיזית. המצווה לספר ביציאת מצרים מוצגת כביטוי לגאולת הדיבור, המאפשרת לאומה היהודית להפוך את זיכרון העבר למנוע של צמיחה נצחית. בסופו של דבר, מדגיש המאמר כי הזהות היהודית מתגבשת דרך הסיפור המתמשך, המהווה עדות חיה להתחדשות האלוהית גם מתוך מצבי שפל וכיליון.