על אור גדול ובוהק שהאיר בכפר אחד אי אשם בצפון הולנד – בימי הזעם והאימה של השואה. מאמר ליום השואה תשפ”ו1 min read

בערב המיוחד הזה, אני רוצה לספר לכם על כפר אחד באירופה. אי שם בצפון הולנד. שבעיניי יש בו בכדי להוות תקווה ואור גדול.

על חסידי אומות העולם לבטח שמעתם לא מעט. אותם אלפים רבים של בודדים מכול רחבי אירופה, שבמהלך שנות השואה האיומה פיעמה בהם רוח האדם במלוא עוצמתה, והיה בהם אומץ וגבורה לסכן עצמם לטובת הצלתם של יהודים. אבל מה שאולי פחות שמעתם, זה על כפר שלם, כן שמעתם נכונה, כפר שלם, שכולם בו, ממש כולם, ללא יוצא מן הכלל, התגייסו לטובת הצלתם של יהודים תוך כדי סכנת נפשות עצומה.

מדובר על הכפר ניולנדה (בהולנדית: Nieuwlande, “ארץ חדשה”) שבמחוז דרנתה שבצפון הולנד. בתחילת שנות הארבעים מנתה מאתיים ושתיים משפחות. אנחנו יודעים לומר כי פעולת ההצלה החלה בזכות פועלם המשותף של שני צעירים: האחד שענה לשם ארנולד דאווס (Douwes), שהיה בנו של כומר הכפר. דאווס הצטרף למחתרת ההולנדית, זאת שידועה לשבח בזכות מקרים שבהם התגייסה גם לטובת הצלתם של יהודים רבים (הולנד היא המדינה עם המספר הגבוה ביותר של חסידי אומות העולם ביחס למספרם באוכלוסייה). והשני יהודי בשם מקס ליאונס היהודי, “ניקו” בשמו המחתרתי.

סיפורו של ליאונס הוא מרתק בזכות עצמו. הוא נולד ב–1921 ברוטרדם למשפחה חילונית. חמש שנים לאחר מכן עבר עם משפחתו לוורבורג. הוא היה בן 18 כשהגרמנים פלשו להולנד ב–1940. תחילה קיוו הוריו כי לא יאונה להם כל רע, אך אט אט התבדו. על קירות הבית כתבו אלמונים “יהודי מסריח”. שלוש שנים אחר כך ירד ליאונס למחתרת, כשהסיר את הטלאי הצהוב. הוא מצא מסתור באותו הכפר ניולנדה. בזהותו החדשה, כפרוטסטנטי, הצטרף למחתרת לצדו של דאווס. כאשר שניהם פעלו תחת פיקודו של יוהאנס פוסט, פעיל מחתרת שנרצח לבסוף בידי הנאצים.

כך פעלו דאווס וליאונס כתף אל כתף- נוצרי לצד יהודי, וגייסו את כלל תושבי הכפר להצלת יהודים. היש לנו קואופרטיב מופלא מכך?

זאת ועוד, היהודים שזכו להצלתם המופלאה של תושבי ניולנדה, לא היו תושבי הכפר (לא ידוע על יהודים כלשהם שהתגוררו במקום). המחתרת ההולנדית הפנתה באופן שיטתי, משפחות יהודיות שלמות, שקיבלו הודעה להתייצב במחנה וסטרבורק. היה זה אחד משני מחנות המעבר שהקימו הנאצים בהולנד (השני היה פיכט, בדרום הולנד) לשם שילוח יהודי הולנד למחנות הריכוז וההשמדה במזרח (בעיקר לאושוויץ וסוביבור)

כך בניצוחם של הצמד חמד הזה, התגייסו רבים מחברי מחתרת ההולנדית למשימת ההצלה, ובעזרת כל תושבי ניולדנה, דאגו באופן שיטתי למקומות מחבוא ליהודים, למזון, לתעודות מזויפות ולתמיכה כספית, כל זאת ללא תמורה. כל בית אב בכפר הסתיר משפחה יהודית אחת או יהודי יחיד. הודות לפעולה הקולקטיבית של כפר שלם, קטן משמעותית גם הסיכון להלשנה, שהרי כל תושבי הכפר היו שותפים למעשה ל”פשע”.

קשה לתאר כמה תעלולים בוצעו על מנת להביא לכך שאכן כל תושבי אותו הכפר יתגייסו למשימה. ישנן עדויות על משפחות שמלכתחילה הסכימו להסתיר בביתם יהודים אך ללילה אחד או שניים, אך בסופו של דבר, אף אחד לא בא לאסוף את אותן משפחות, וכך הן כמו נאלצו להמשיך ולעשות זאת, אך בו זמנית לא הסגירו את אותם יהודים, ואירחו אותם בפועל למשך תקופה ארוכה עד לסיומה של המלחמה במאי 1945.

חשוב להדגיש, כי גם לאחר שאותם יהודים זכו לקורת הגג בקרב המקומיים בניולנדה, המשיכו דאווס וליאונס לדאוג באופן שוטף למזון, לביגוד ולמסמכים מזויפים. למיטב ידיעתי קשה לקבוע במדויק את מספרם של הניצולים בזכות התגייסותם של בני ניולנדה, אך בוודאות מדובר על מאות רבות, אם לא למעלה מכך. מאתים ושניים תושבי הכפר ניולנדה והסביבה הוכרו כחסידי אומות העולם. בשנת 1988 הוקמה ביד ושם אנדרטה מיוחדת לזכרם (מבצע ההצלה מתואר בספרו של מרדכי פלדיאל, “להציל את עצמנו: מצילים יהודים בשואה” – באנגלית, הוצאת אוניברסיטת נברסקה).

ומשהו מאוד עמוק לא מניח לי, אז שנחשפתי לאחרונה לסיפורו הפלאי של הכפר הנידח הזה אי שם בצפון הולנד. הוא פתאום נדמה לי כמו קרן אור בתוך ים נוראי של אופל שהציף וכיסה את כל יבשת אירופה ואף מחוצה לה. מן אור צחצחות שהלך מסוף העולם ועד סופו. מאותת ע”כ כי עדיין ישנה האפשרות והבחירה בידי בני האדם, להתאחד ולהתקבץ תחת מופת של אנושיות. להתגייס ולעשות את המעשה המסוכן ביותר שניתן לעלות על הדעת, ולו רק בכדי להוות קורת גג של גאולה והצלה לכ”כ הרבה יהודים. כאלו שהם לא הכירו ולא פגשו מעולם, והובאו מרחוק על מנת להתחפר עמוק בבתיהם פנימה. ואם איישר חילי, הייתי קובע את המקום הזה ניולנדה, כמיוחד וקדוש בעבור בני עמנו. ייכתב זאת לדור אחרון, על פלא פעולתם ותעוזת רוחם העילאית.

וכמה בו זמנית, הסיפור הזה מהווה אות קין של חרפה וקלון עולם, על עשרות מיליוני אירופאים – במזרח כמו גם במערב, שראו וידעו, שתקו וטמנו ראשם בחול, כאשר מיליוני יהודים הוצאו מבתיהם והובלו בראש כול חוצות היישר למחנות ההשמדה, והם מצידם, בחרו שלא לעשות דבר. לא לנקוב אצבע ואפילו לא להשמיע קול מחאה. שלא לדבר על כמה מהם בסתר ליבם (אם לא בגלוי ובמובהק), אף בירכו וצהלו על עבודת הניקוי והחיסול שהגרמנים עושים בעבורם. משאירים להם את אירופה יותר נוצרית וצחורה מכתם נוכחותם של יהודים.

וכך לימדנו רבינו הרמב”ם:
‘צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: “וצדיק יסוד עולם” זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו‘ (הל’ תשובה פ”ג ה”ד).

אז מי יודע, אולי בזכות אותו מקום של קודש – ניולנדה, קיבל העולם את זכותו להמשיך ולהתקיים, להתפתח ולשגשג, גם אחרי הזוועות הנוראיות ביותר שהתחוללו שם באירופה בשנות הארבעים. כאלו שלא היו כמותם מיום היות אדם על פני האדמה. אולי מאתיים ושניים מתושביו, היו אלו שהוכיחו שניתן לקיים מופת של קהילה אנושית, גם בתוך ים החרפה והאופל.