מקדש

היום צום שבעה עשר בתמוז, בו אנו מציינים מספר אירועים לאורך ההיסטוריה היהודית, שכמו נזדמנו אל היום הטרגי הזה. וכך ל’ המשנה במסכת תענית: חמשה

מאמר זה נכתב בשנה שעברה בקצרה ותמציתיות, והורחב בהיבטים רעיוניים שונים, בחג החנוכה דהשתא תשפ״ד. הוא עוסק בעניין עמוק הנוגע לסוגיית הקדושה, עניינה של הזיקה המתקיימת בין המנורה לנרות שעליה, יחסי הגומלין בין החומר לרוח, ומהות עניינה של ההוויה הניסית. זאת לצד התייחסות לעניין החלומות, פשרן ואפשרות פתרונן. הוא מתייחס הן לחג החנוכה והן לפרשיות שאנו קוראים בשבועות אלו, וישב, מקץ.

מאמר זה מתחקה אחר שני סוגי נסים הרווחים במסורת וההיסטוריה היהודית, זה ההתגלותי שהופעותיו חורגות בהגדרתן מכל סטנדרט קיומי-ריאלי מוכר, לעומת זה המופיע כחלק אימננטי ובלתי נפרד מההוויה הטבעית והמוכרת. כאשר נס חנוכה מהווה למעשה אב טיפוס לקטגורייה הנסית השניה.

לפני שלוש שנים, בין כסה לעשור תשפ״א, הייתה לי הזכות למסור שיעור מיוחד באמצעות הזום (הימים היו ימי סגר הקורונה השני), שבו למדנו בעיון גדול

אתמול אחר הצהרים, זכיתי להעביר שיעור ושיחה ב”מרכז לחיים עצמאיים” ברח’ סן מרטין כאן ברושלים. מדובר במרכז שהוא למעשה בית לאנשים עם מגבלות, הדואג לשויון