בשורות הבאות אני רוצה לדבר אתכם על חבר שלי. לא סתם חבר, אלא חבר קרוב מאוד. מהיותר קרובים אליי ומשמעותיים בחיי. ואני בכוונה פותח בשורה
היום ה04/07/2026 תציין הגדולה שבמעצמות העולם, ומי שהיא (עדיין) הידידה הקרובה ביותר של מדינת ישראל, ארצות הברית של אמריקה, תאריך סמלי של 250 להיווסדותה. זהו
המאמר בוחן את דמותו של שמעון בר כוכבא כמניחת היסודות לאתוס הציוני-חילוני, תוך הדגשת נחישותו ליטול אחריות לאומית אקטיבית. המאמר מתאר כיצד המרד ייצג קריאת תיגר על הגישה הרבנית הפסיבית של אותה עת, כפי שמתבטא בדרישתו הנועזת של בר כוכבא מהאל שלא להתערב בקרב. למרות אופיו הלוחמני, זכה המנהיג לתמיכה רבנית גורפת מרבי עקיבא, שראה בו דמות משיחית המוגדרת על ידי גבורה פיזית ולאו דווקא על ידי נסים. המאמר משווה בין תפיסתו של בר כוכבא לחזונו של בנימין זאב הרצל, בטענה ששניהם זיהו את הצורך בריבונות יהודית המבוססת על כוח ומעשה. לסיכום, הכותב מציע כי המרד משמש תזכורת היסטורית לחשיבותה של הנהגה מעשית ושואל האם שילוב בין עוצמה צבאית לענווה רוחנית היה עשוי לשנות את סופו הטרגי של המרד.
בסופו של דבר השואה לא הייתה אלא אירוע קצה. קטסטרופה קיצונית ומחרידה של מציאות טרגית ארוכה שנמתחה על פני כאלפיים שנות גלות. את גולת הכותרת
“כשעלה לשמים קול טריקת הדלת, לאחר שהושלך הילד הראשון למשרפות, לא יכול עוד מיכאל המיטיב במלאכים, לעצור בעצמו ובכעסו פנה אל האלוהים: ‘האם תשפוך עתה
היום יח’ בניסן תשפ”ו, יימלאו 33 שנים להסתלקותו של אחד מגדולי ההוגים היהודים במאה עשרים. מי שניתן לראות בו כמשפיע ואפילו המעצב והמכונן של תנועת
בשבת הקרובה, חוה”מ פסח, נקרא בבתי הכנסת את ההפטרה מתוך הנבואה המפורסמת של הנביא יחקאל (פרק לז׳), הידועה גם כ’חזון העצמות היבשות’, זאת פרשה שאני
הדם של הנער יוסי אייזנטל ז”ל הוא בראש ובראשונה על ידיהם של מי שעשו את החברה החרדית כפי שהיא מתגלית בשנתיים האחרונות, למרחב סביבתי של
ושוב חג חנוכה בניכר. ושוב קר באמת בחג הזה. ושוב לחגוג את חנוכה זה מעשה זר, שונה, אחר. לא באמת משתלב עם האורות הנוצצים של
המאמר מספק סקירה על כ”ט בנובמבר 1947, היום בו האו”ם אישר את סיום המנדט הבריטי ואיפשר את הקמת מדינת ישראל, תוך הדגשת הזיקה ההיסטורית של העם היהודי לארצו. באופן פלאי, באותו יום ממש התבצעה רכישת המגילות הגנוזות הראשונות על ידי פרופסור אלעזר ליפא סוקניק עבור האוניברסיטה העברית, אירוע שנחשב לבעל חשיבות לאומית עצומה. המסמך מתאר את גילוי המגילות במקרה על ידי נער בדואי במדבר יהודה ואת שרשרת העסקאות שהובילה אותן לבסוף לידיים יהודיות. הכתוב מדגיש כי המגילות הן עדות מופתית לחיים היהודיים הענפים שהתקיימו בארץ לפני החורבן, ובכך מחזקות את הקשר בין העם לארצו עם הקמת המדינה. הטקסט מסיים בתחושת נס ומשמעות שמיימית של צירוף האירועים ההיסטוריים הללו באותו יום.