בשורות הבאות אני רוצה לדבר אתכם על חבר שלי. לא סתם חבר, אלא חבר קרוב מאוד. מהיותר קרובים אליי ומשמעותיים בחיי. ואני בכוונה פותח בשורה המסוימת הזאת, כמן גילוי נאות וכנה לקשר האישי שלי אל האיש שעליו אני רוצה לדבר כאן איתכם. שזה יהיה ברור שבראש ובראשונה כל מה שאומר ואחלוק כאן, יהיה תחת הקונטקסט המסוים הזה. שלא תהיינה אי הבנות. אבל עכשיו אחרי שאמרתי את זה, אני כבר יכול לומר לכם על מי אני מדבר. האיש הוא עמיחי שיקלי. מי שלבטח מוכר לכם טוב למדיי, כשר התפוצות של מדינת ישראל בארבע השנים האחרונות. אבל בעבורי עמיחי הוא כאמור, בראש ובראשונה חבר קרוב. כך שהפרספקטיבה שיש לי האיש, מלבד היותה בלתי אובייקטיבית בעליל, היא מתוך היכרות אישית ובלתי אמצעית.
ולמען האמת, שאילולא האיש היה מתמודד בימים אלו ממש על מקומו במרחב הפוליטי הישראלי, לא באמת היה מקום לפרסום הפוסט הזה. כי עמיחי הוא בדיוק מאותם אנשים שעליו קוראת המשנה במס’ אבות: ‘אמור מעט ועשה הרבה’, כך שמעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו. ומי כמו עמיחי המעשים שלו בשדה הציבורי והחברתי לאורך שנים רבות, לחלוטין מדברים בעד עצמם: החל ממה שהאיש הזה עשה לביטחון המדינה לאורך שנות שירותו הצבאי כלוחם ומפקד ביחידות היותר מובחרות, ובהמשך במפעל החינוכי הכביר שהקים בעשר אצבעותיו, בדמות המכינות הקדם צבאיות ‘תבור’ (שבהן אף זכיתי לשמש כמנחה ומוביל תוכניות בתחום הזהות היהודית), וכמובן בשנים האחרונות בשדה הפעילות הציבורית והפוליטית, במנעד עצום של השפעה והטבעת חותם. אם בכול הנוגע לחינוך יהודי בתפוצות, הקמת תוכניות והקצאת תקציבי עתק, ואם בהסדרת אחת הבעיות היותר אקוטיות של מדינת ישראל, ההתיישבות הבדואית הבלתי חוקית בנגב, לצד עוד סדרה ענפה של פעולות כבירות בתחום המלחמה באנטישמיות וכריתת בריתות אסטרטגיות חסרי תקדים עם מנהיגים מהימין העמוק במגוון מדינות ברחבי העולם, ועוד ועוד.
על כל אלו אתם יכולים ללמוד ולהיחשף בעצמכם, אם כמובן אם לא נחשפתם להם עד כה. אבל על מה שאני רוצה לחלוק פה איתכם, מסופקני. כי לטעמי ישנה חשיבות עליונה שכמה יותר אזרחים, ובוודאי כאלו המתעתדים להצביע בפריימריז הקרובים במפלגת השלטון הליכוד (שאמורים להתקיים ביום שני הקרוב ה17/08), יתוודעו אליו. שיידעו באיזה איש משכמו ומעלה זכתה המערכת הפוליטית והחברה הישראלית כולה, בעצם העובדה שהוא נמצא שם, בעמדות שבהן הוא יכול להביא מעצמו ולהשפיע על החיים של כולנו כאן – ברוח ובגשם.
אז ראשית, כדאי שתדעו, עמיחי הוא אחד האנשים היותר סקרנים ומעמיקים שיצא לי לפגוש. היכולת שלו לחקור ולרדת לשורשי הדברים, היא לא פחות ממופלאה. אבל לא בסתם סקרנות עסקינן כאן, אלא בכזאת שהיא בראש ובראשונה נוגעת ביסודות הכי ראשוניים של ההוויה היהודית והישראלית. קשה לי אפילו לתאר במילים, כמה שעות וימים ארוכים זכיתי לבלות במחיצתו, בשיחות ולמידה משותפת במגוון רחב של תחומים ונושאים, בפילוסופיה ומחשבת ישראל, היסטוריה יהודית, ספרות, שירה, ומה לא? או בקיצור, כל מה שמכונן את עצם הלוז של ההיות היהודי לאורך אלפי שנים.
אולי אפילו תתפלאו לשמוע, אבל עמיחי היה זה שייסד את שיעור דף היומי האינטרנטי שנהגתי להעביר במשך כמה שנים. לא אשכח איך הוא אמר לי אז: החלטתי שהגיע הזמן שאכיר באופן הכי בלתי אמצעי, את היצירה היהודית הגדולה והחשובה ביותר בכול הזמנים. אז בלי כל קשר לשאלת מקומו על הרצף הדתי-חילוני, הוא הבין שעליו לקפוץ למים. להתבסם דבר יום ביומו מהיצירה ההלכתית והמחשבתית הכבירה ביותר שהעם היהודי הנפיק מתוכו – התלמוד הבבלי.
אפשר כמובן לראות בעמיחי אינטלקטואל ותאב דעת יוצא דופן, מי שחשקה נפשו בתורה ובחכמה. אבל למען האמת, עמיחי הוא הרבה יותר מכך. כי דורשי חכמה ומבקשיה, ישנם ב”ה לרוב, אבל כאלו שהחכמה בעבורם, היא מכוננת זהות, ישנם מעט מאוד. כי הרבה יותר ממה שעמיחי מחפש להתגדל בדעתו, הוא מחפש להעמיק בזהותו. להעשיר ולהטעין את ההיות היהודי – ישראלי שלו בהיכרות מעמיקה ובלתי אמצעית עם מקורות היהדות, ההגותיים וההיסטוריים גם יחד.
כי עמיחי הוא איש שההיות היהודי הוא הדבר הכי לא מובן מאליו בעבורו. זאת בדיוק הסיבה מדוע הוא לא חדל לתבוע מעצמו, וכנגזרת מכך כך גם מתלמידיו הרבים לאורך השנים, שלא לחדול להפוך כול אבן בדרך לגיבוש זהותם היהודית והישראלית. להבין שלהיות יהודי וישראלי במאה 21, בוודאי בעידן של אנטישמיות ושנאת ישראל, של אתגרים רוחניים וזהותיים שלא היו כמותם, זה משהו שתובע לחקור וללמוד, לחצוב ולדלות מבאר הלחי רואי של האומה היהודית לדורותיה.
ואת כל מסכת האיכויות הללו, עמיחי בנקודת זמן מסוימת, החליט להביא לפוליטיקה. כן, למקום שה’מוצרים’ הללו שהזכרתי כבר כמעט ואינם עוד בנמצא (מימין מרכז ומשמאל גם יחד). כי מה לעשות, כפי שכבר אמרתי לו לא פעם, זה לא משהו שבאמת נתון לבחירתו. העם היושב בציון ראוי שאיש שכמותו יהיה שם בשדה ההנהגה ברובד הגבוה ביותר. זה יהיה חטא בלתי נסלח ולא פחות מאשר בכייה לדורות, אם איכשהו זה יתפספס. כך שלא עליו המלאכה לגמור, אבל בוודאי שאינו רשאי להיבטל הימנה.
אני באמת יכול להמשיך ולדבר בשבחו של עמיחי ולנסות לחלוק פה עמכם את גודל הערכתי האישית אליו. אך דומני שגם כך חרגתי ממכסת המילים הראויה בפוסט שכזה. אך בכול זאת, אני חש צורך לחלוק איתכם כאן עובדה אחת מהשנים האחרונות, כזאת שדומני כי יש בה בכדי לספר לא מעט על האיש ועל טיבו:
היה זה מיד לאחר היום הארור ההוא של השביעי באוקטובר. אין צורך להכביר במילים במצב ששרר בארץ, ובאופן ההתגייסות הלאומית האדירה מסוף הארץ ועד סופה. ערב אחד קיבלתי טלפון מעמיחי, לשאול אם הוא יכול לבוא לישון אצלי הלילה? כמובן שהשבתי בחיוב. בתחילה חשבתי לתומי שמדובר בלילה אחד חד פעמי, אבל די מהר הבנתי את המצב מבחינתו: ‘תראה’, הוא אמר לי, ‘אני לא יכול להרשות לעצמי בימים הללו שני דברים; לשהות בבתי מלון (כפי שאכן הוא יכול לעשות במימון מלא של המדינה, מתוקף תפקידו כשר. א.ה), זאת בשעה שרבבות מאחיי מרחפים את נפשם ויצאו למערכה המלחמתית האדירה. ובאותה מידה, אני גם לא יכול לנסוע הביתה, ו”לבזבז” שעות בכבישים בנסיעות הלוך וחזור, בעת שאתגרים עצומים ומשימות דחופות נמצאות על סדר היום’. כך למעשה הבנתי שהוא בעצם הולך לשהות אצלי בתקופה הקרובה.
ואכן כך היה. מידי לילה עמיחי היה מגיע לישון אצלי בבית. אבל אם מישהו מכם חשב שהוא קיבל את חדר השינה הגדול שלי (כפי שאכן הצעתי לו, אך הוא סירב בתוקף), הוא טועה. בבית ההוא שבו התגוררתי באותה עת, החדר הנוסף ששם הייתה ספה ופרטיות יחסית, היה חדר עבודה שגודלו לא עלה על 7-8 מ”ר רבועים. וכך במשך חודשים ארוכים (לאורך כמעט כל שנת 2023), עמיחי ישן שם על ספה נפתחת, בתנאים בלתי נוחים בעליל, זאת בשעה שהייתה באפשרותו לשהות בתנאי בתי מלון לעילא ולעילא – כדת וכדין!
כי כך חברים, נראה מנהיג אמיתי. מי שמחובר בעבותות לעמו ולמולדתו. מי שרואה את המשרה הרמה שהוא נושא בה, לא כשררה אלא כעבדות. שיעבוד אמיתי לאומה ומצבה, אם בארץ ובאם בכל רחבי העולם. וע”כ יעידו הפעולות הכבירות שהוא עשה והשפיע בארבע השנים האחרונות – מסוף העולם ועד סופו.
ולסיום, שורות אלו נכתבות בליל ג’ באלול – יום השנה ה91 לפטירתו של אחד מגדולי המנהיגים היהודיים בכול הדורות, ובמובנים רבים האבא הרוחני של מדינת ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל. כך שמן הראוי להביא כאן כמה שורות מתוך ראייתו של האיש הפלאי הזה את דמותו של המנהיג ותכונותיו הראויות:
‘אמנם המעלות בכללם שלוש הנה – האחת, הקדושה הפנימית וזוך הנפש. הגלוי רק לפני בוחן כליות ולב. השנייה לה, היא החכמה הגדולה העמוקה, שראוי שיעוטר בה פרנס הדור, כדי לנהל בתבונות כפיים את עמו.. והשלישית, היא השלמות ההמונית, כמו איש תואר ובעל קומה, צח הלשון, הלוקח נפשות בחן מדברותיו‘.
הדברים הללו של הרב קוק נכתבו בפירושו ‘עין איה’ למאמר התלמוד במס’ ברכות (נה’ ע”א) ‘אין מעמידים פרנס על הציבור אלא א”כ נמלכים בציבור’. כך הוא כמו משרטט בפנינו ‘הציבור’ (מי שמחויבים להימלך בו ולשמוע את דעתו) את מה שעלינו לשים את ליבנו בבואנו לבחור את ‘פרנס על הציבור’ האולטימטיבי. ודומני שאין עוד אדם בשדרת ההנהגה הציבורית שלנו, שאישיותו נושאת בחובה באופן כה מדויק, כפתור ופרח ממש, את שלושת התכונות הייחודיות הללו. תחשבו רק על המונח ‘תבונות כפיים‘ – שזה מן שילוב של תבונה עמוקה ועשייה משמעותית גם יחד, כמה שהוא כמו נתפר ממש במידותיו של האיש הזה, עמיחי שיקלי.
כך שבהקשר זה, החובה (ובאותה מידה אף הזכות), משחרת בראש ובראשונה לפתחנו. לכל מי שיש שיכול להשפיע ולסייע בכך. כי זאת תהיה בדיוק הבחירה שתעמוד בפני רבבות המתפקדים בפריימריז של הליכוד בעוד כיממה וחצי. להצביע בעבור האיש שבאמת אין ראוי ומתאים ממנו להיות שם בעמדת ההנהגה – הכי גבוה ומשמעותי שרק ניתן.
אז למי מכם שביום שני הקרוב ישנה את זכות הבחירה בפריימריז הגורליים הללו, בקשתי והמלצתי היא חדה וברורה: הוסיפו את עמיחי שיקלי – מס’ 139 לרשימת הנבחרים שלכם. זאת תהיה הזדמנות שניתנת לנו כאומה ולאום, לזכות בו לעוד שנים בהנהגה הציבורית, לא פחות ממה שזאת תהיה הזדמנות בעבורו. אז תנו לנו ולו את ההזדמנות הזאת. אל תתנו לה לחמוק. ולך עמיחי היקר, אסיים בדבריו של אלוהים לגדעון: לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל. עלה והצלח!.
שיהיה לנו שבוע טוב – של בחירות נכונות וטובות לעם ישראל