את סדרת מאמרים זו, ברצוני לפתוח בכותרת רעיונית, שהיא לדעתי מהפכנית בקריאתה ופרשנותה את אחת הפרשיות החמורות והמרתקות שבתורה, פרשת מעשה העגל. נראה לומר כי
בשבת הקרובה – ג׳ בחשוון תשפ”ו נציין 12 שנים לפטירתו של אחד מגדולי הפוסקים ואנשי ההלכה במאות השנים האחרונות, הרב עובדיה יוסף זצ”ל. מי שהטביע
מאמר זה בוחן את האופי השמיעתי-אבסורדי של האמונה היהודית, כפי שמתבטא במעמד הר סיני ובקריאת שמע. הוא מדגיש כיצד ההתגלות האלוהית הייתה בעיקרה קולית ומופשטת, ללא כל דימוי חזותי, מה שהעניק לה מימד של אינסופיות וטרנסצנדנטיות. למרות זאת, המאמר מצביע על סתירה לכאורה, שבה ההשגה השכלית-שמיעתית מובילה גם לחוויה חושית ויזואלית, מה שהופך את האמונה לכוח המעצב את המציאות. לבסוף, הוא מדגיש את המסירות המוחלטת לאמונה, כפי שבאה לידי ביטוי במעשי קידוש השם, ואת הצורך לאחד את המופשט והממשי בחיי המאמין.
המאמר מציג רעיון המקשר בין קנאות למקדש ביהדות, בטענה שהמקדש הוא המרחב הלגיטימי היחיד לביטויה של תחושת/פעולת הקנאות. המאמר בוחן את יום צום י”ז בתמוז, כיום המציין במסורת היהודית אסונות לאומיים, כדוגמת שבירת הלוחות בעקבות חטא העגל, ומסביר כי אירועים אלו קשורים לקנאה המונותיאיסטית. המקדש מתואר כמקום המרכז את הקנאות האלוהית והאנושית, ומבטא דרישה לנאמנות מוחלטת והקרבה. לבסוף, המאמר מקשר את אבלות ימי בין המצרים לשאיפה להחיות את תחושת הקנאות והדבקות באל.
היום צום שבעה עשר בתמוז, בו אנו מציינים מספר אירועים לאורך ההיסטוריה היהודית, שכמו נזדמנו אל היום הטרגי הזה. וכך ל’ המשנה במסכת תענית: חמשה
“כשעלה לשמים קול טריקת הדלת, לאחר שהושלך הילד הראשון למשרפות, לא יכול עוד מיכאל המיטיב במלאכים, לעצור בעצמו ובכעסו פנה אל האלוהים: ‘האם תשפוך עתה
בשלושת המאמרים האחרונים, עסקנו בהרחבה בעניינם של שתי הפרשיות של קריאת שמע, ואיך הם מביאות לידי ביטוי את גרסת האמונה המסוימת המוכמנת בהם. זאת לצד
מאמר זה מתפרסם בשנית לרגל מלאות שנה לפטירתו של אחד מגדולי ראשי הישיבות בדורות האחרונים, רבי גרשון אדלשטיין זצ״ל, שהסתלק בשנה שעברה בי׳ בסיוון תשפ״ג,
“כשעלה לשמים קול טריקת הדלת, לאחר שהושלך הילד הראשון למשרפות, לא יכול עוד מיכאל המיטיב במלאכים, לעצור בעצמו ובכעסו פנה אל האלוהים: ‘האם תשפוך עתה