במאמר קודם לדמותו של רבי אלימלך ליפמן מליזנסק – בעל הנועם אלימלך, עסקתי ברעיון הצדיק ומרכזיותו בהגותו החסידית של הרבי ר’ אלימלך. ציינתי את האופן
מחר כא’ אדר – יחול יום היארצייט של אחד מגדולי תנועת החסידות, ומי שהיה מהבולטים ומהראשונים שהביאו את בשורתה לפולין, רבי אלימלך וייסבלום מליזנסק. הידוע
היום כב’ שבט, הוא יום היארצייט של אחד מהגדולים והבולטים בתנועת החסידות, ה”ה רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוֹצק, המכונה גם ״השרף מקוצק״ (ה’תקמ”ז, 1787 –
מבוא: מאמר זה נדפס בספרי ׳מגדים חדשים׳ לחג הפסח, ועוסק בהגותו של האדה״ז אודות תפיסת הגלות ומקומה לעומת הגאולה. מדובר ברעיון שהוא בעיניי מהפכני בהבנת
את מאמר הערכה זה לדמותו הייחודית והמאירה של ר׳ שלמה קרליבך, ברצוני לפתוח ברעיון שמופיע באחד התיעודים היותר קדומים ואותנטיים להתהוותה והתפשטותה של תנועת החסידות
דברים שנשאתי בשעת רעווא דרעווין – בסעודה שלישית/מפסקת, בשבת ט׳ באב, שנת תשפ״א – 2021. סמוך ונראה אצל חלקת מחוקק ספון, מייסד ומחולל החסידות רבי
פרולוג: יום צום תשעה באב נחשב כאחד הימים הטעונים והקשים ביותר בזיכרון הלאומי היסטורי של האומה היהודית. אך מעבר לזיכרון הטרגדיות שלפי המסורת התרחשו ביום
אתמול חג השבועות תשפ״ב, ציינו את יום פטירתו של מייסד ומחולל תנועת החסידות, רבי ישראל – בעל שם טוב. הוא נפטר לפני 262 שנה, בשנת
צריכים לומר את הדברים בצורה הברורה ביותר. בלי לנסות לעגל פינות ולטייח. נראה לי שכבר באמת הגיעו מים עד גועל נפש, כך שאין זאת העת
את מאמר זה ברצוני לפתוח בווידוי קטן: בימים עברו, כשתנועת חב’”ד ומשנתה, ושמא תנועת החסידות בכלל, הייתה מעט רחוקה ממני ומעולמי התרבותי והרעיוני, היום הזה
