פרשת שבוע

מאמר זה, המבוסס על שיעור מקיף, בוחן את מושגי הקדושה והאופן שבו היא נוכחת ופועלת בקולקטיב היהודי בספר במדבר, תוך התמקדות ביחסים המורכבים בין הפרט לכלל והקשרם לנוכחות האלוהית. הוא מנתח אירועים מרכזיים כמו מפקדי העם, מעשה המרגלים, ומחלוקת קורח, כדי להדגיש את המתח בין קדושת הקהילה כולה לבין הצורך בנבדלות טרנסצנדנטית. המאמר מתעמק בסיפור בלק ובלעם, מראה כיצד ניסיונו של בלק לקלל את עם ישראל נכשל והפך לברכות המדגישות את הייחודיות והחוסן הלאומי. עם זאת, הוא חושף כיצד פיתוי בנות מואב ואירוע פעור גילו נקודת תורפה זו, שבה הפיכת האינטימיות לפומבית הובילה להתדרדרות. מעשה פנחס, המייצג קנאה קדושה ונבדלות, מתואר כתגובה ההכרחית לשמירת הקיום הלאומי, ומודגש הקשר ההדוק בין התנהלות הקהילה לבין הימנעות ממגיפות. אתם מוזמנים לצלול פנימה במסע הגותי מרתק לאורך הפרשיות בס׳ במדבר.

המאמר בוחן את המוות, טומאה וטהרה בהקשר דתי, במיוחד לאור פרשת חוקת. הוא מנסה להסביר את הסלידה הדתית ממושג המוות והתפיסה שהמוות גורם לטומאה, בניגוד לחיים שהם טהרה. המקדש מתואר כמרחב טהור לחלוטין שמבטא את הדחייה המוחלטת של המוות והסופיות, ומייצג את החיים הנצחיים והמשמעות. תהליך הטהרה, אף על פי שנראה אבסורדי, נתפס כפעולה שמחזירה את האדם לתפיסה של חיים אינסופיים, תוך דחיית תחושות הציניות והספקנות הקיומית. לבסוף, המאמר מרחיב את מושג הטומאה והטהרה מהמקדש אל הבית והאינטימיות, כמרחבים שגם בהם יש לשמר את הטהרה מהמוות, ואל מושג טהרת המשפחה כביטוי לחזרה למקור החיים.

״וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל

“אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם