מדינת ישראל

המאמר בוחן את אופיו הייחודי של יום העצמאות כחג המאופיין בשמחה ספונטנית ועממית, המנוגדת לעומס ההלכתי והטקסי של חגי ישראל המסורתיים. הכותב מסביר כי לאורך שנות הגלות, המנהגים וההלכות שימשו כעוגן הכרחי לשימור הזיכרון הלאומי, אך לעיתים הם יצרו חיץ בפני חוויה חופשית ופשוטה של חירות. דרך השוואה לחג הסוכות ושמיני עצרת, מודגשת השאיפה להגיע למצב של “אך שמח” – חגיגה פנימית שאינה תלויה בדבר. המושג “עצמאות” מקושר בטקסט ל”עצמיות” ולחזון העצמות היבשות של יחזקאל, כביטוי לשיבת העם לזהותו המקורית ולעמידתו הזקופה. לסיכום, המקור מציג את יום העצמאות כהזדמנות נדירה להתחבר לגרעין הלאומי החשוף ולחגוג את עצם הקיום הריבוני ללא תיווך של טקסיות מחייבת.

בסופו של דבר השואה לא הייתה אלא אירוע קצה. קטסטרופה קיצונית ומחרידה של מציאות טרגית ארוכה שנמתחה על פני כאלפיים שנות גלות. את גולת הכותרת

מבוא: אשתקד, עם צאת יום הכיפורים תשפ״ד (בתאריך 26/09/23), פרסמתי את השורות הבאות, זאת לאחר אותם אירועים קשים וחסרי תקדים, בעיר העברית הראשונה – תל

בואו ונקרא לילד הזה בשמו ללא כל הצטעצעות מיותרת, השואה היא ללא ספק הדבר החיובי ביותר שקרה לתנועה הציונית. נקודה. או במילים אחרות, החיובי ביותר

מאמר 3: רשמי ביקור בעיר בודפשט – תשרי תשפ״ב/אוקטובר 2021 בשולי הביקור (המתמשך) שלי כאן בקהילה היהודית אורתודוקסית הגדולה (לפחות בעבר) של בודפשט. רציתי לשתף