העם היהודי

המאמר בוחן את פרשת בלק דרך המתח היסודי שבין האפשרי לבלתי אפשרי, מוטיב החוזר בטקסט המקראי עשר פעמים. המחבר טוען כי ניסיונותיו של בלק להפוך את קללת ישראל לאפשרית נבלמים על ידי אלוהים, ובכך נחשף הקיום היהודי כעל-טבעי וכזה שאינו כפוף לחוקי המציאות המקובלים. המאמר מנתח כיצד ברכותיו של בלעם מדגישות את ייחודיות האומה, אשר שואבת את כוחה מיושרה מוסרית ומהיעדר סופיות מוחלטת. בנוסף, מוסבר כי חופש הדיבור של בלעם מוגבל על ידי רצון עליון, דבר המלמד על דטרמיניזם אלוהי המכוון את ההיסטוריה. בסיום, מובא מעשהו של פנחס כביטוי לקנאות מוסרית המסוגלת להגדיר מחדש את גבולות האפשרי ולשמר את טוהר הקהילה. סיפור הפרשה מוצג כמיקרוקוסמוס לסיפורו של עם הנצח, שקיומו נותר חידה בלתי פתורה עבור המבקשים להכחידו.

פרשת תולדות מבשרת למעשה את לידתו בפועל של העם היהודי. אם בפרשיות האחרונות למדנו על חייהם של האבות, אברהם ויצחק, הרי שבפרשה זו, אנחנו למדים

“בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר..״ אחת החידות הגדולות