בשורות הבאות אני רוצה לחלוק עמכם את סיפורו של פריט אחד, מיוחד במינו, מתוך אוסף אמנות שנמצא בבית אוצרותיי, שעניינו: ׳ירושלים בראי האמנות לדורותיה׳. דומני כי סיפורו של הפריט שלפנינו, יוכל לתת לנו הצצה אותנטית לסיפור ההיסטורי הגדול והטרגי של היום הזה של תשעה באב. אך אל דאגה, יש גם סיום אופטימי בהמשך. הישארו איתי.
מדובר במטבע רומאי העונה לשם “יהודה השבויה” (או כפי שהוא מוכר יותר בלטינית: Judaea Capta). זהו בעצם מה שנקרא טְרוֹפָּאיוֹן. דהיינו, דרך של הרומאים באותה העת להטביע במטבעות מיוחדות את נצחונם המפוארים, ובכך להלל ולקלס את עצמם ומעלליהם בכל קולוניות מושבותיהם. אם תרצו, זהו סוג של מדליה שבאה להנציח לדורות את נצחונם ועוז רוחם.
ההכנעה והניצחון על העם היהודי היושב בציון, ללא ספק היה ראוי למטבע שכזה. זהו היה ניצחון שנחשב לאחד המפוארים ביותר בתולדות האימפריה הרומאית, ותוצאותיו חרגו בהרבה ממה שקרה בירושלים.
על צידו האחד של המטבע הם בחרו לתאר את אופיו של הניצחון, כפי שהוא נתפס כך בעיניהם. את “יהודה” הם בחרו להציג בדמות בתולה היושבת כשהיא כנועה, חפויית ראש וכפותה לעץ תמר. כאשר את רומי, דהיינו את עצמם, הם בחרו להציג בדמות שהיא מן הכלאה בין מלאך לחייל רומאי שרירי וגבה קומה, האוחז במגן שריונו, וכך כובש בכוח זרועו, את אותה בתולת יהודה היושבת כפותה למרגלותיו.
וחשבתי לא פעם על שני הדימויים המסוימים הללו. מדוע דווקא הם נתפסו בעיניהם כמייצגים את הזה לעומת זה, יהודה לעומת רומי. האומה הנכנעת והכבושה, לעומת זאת החזקה והאלמותית (דמות המלאך). כמה שהעם היהודי ייצג בעבורם, דמות בתולה, שמביעה חולשה ועליבות, משהו שאפשר לדרוס לרמוס ברגל גסה. זאת לעומת ראייתם האתנוצנטרית, איך הם זכרי אלפא, גיבורי חיל, אלמותיים ובלתי מנוצחים.
אז מעבר לראייה הסקסיסטית – בינארית העלובה והדי מגוחכת הזו, אני חושב שישנה דווקא אמת בדימויים ההדדיים הללו. יש משהו במקום הנשי, הכביכול טהור ונקי הזה, שמאפשר הרבה יותר גמישות ותנועה, להיות פתוח לשינויים ועדכונים, להיפתח להרבה יותר אפשרויות ומצבי צבירה.
קחו לדוג’, את הקריאה המהדהדת ההיא של רבי יוחנן בן זכאי, תן לי יבנה וחכמיה! שאולי היא נתפסה כחולשה וכניעה (כפי שאכן נתפסה בעיני המורדים והקנאים היהודים). כמה שהיא נשאה בחובה אלמנט של גמישות ופרגמטיזם, הבנה פנימית עמוקה של טיב הסיטואציה הטרגית וכמה שיש להתגמש ולהתעדכן בהתאם לכך. וכמה שכיום אנו יודעים בעליל, איך גישה זו תרמה באופן מכריע, להמשכיותה ועתידה של האומה היהודית, במציאות הגלותית שלאחר חורבן המקדש.
זאת לעומת ראייה עצמית, באופן זכרי ומוצק. מן מלאך אלמותי, בריון קשקשים שחוסנו מובטח לעולמים. כמה ראייה שכזו נושאת בחובה את חדלונה העצמי. זהו כוחי ועוצם מידי, שלא מאפשר לנו לראות ולהבין שום דבר מעבר לעוצמת השליטה וכוח הזרוע. גאווה ויהירות שלוקחת בהכרח למקום של דקדנטיות וניוון תרבותי, ומשם קצרה הדרך לחידלון מוחלט.
אז צאו וראו באימפריה האדירה וה”אלמותית” ההיא, איך היא נפלה בסופו של דבר כפרי בשל, בידי הדת הנוצרית. אלו שיצאו דווקא מתוך אותה “בתולת יהודה” כפותה וחפויית ראש. ובו זמנית, איך אותה בתולה קמה והתרוממה, הצליחה לשרוד עוד כמעט כאלפיים שנות גלות, כבישות ורמיסות, דריסות ורדיפות לאין קץ. וכאמור, שמא דווקא אותה תכונה נשית/בתולית, היא זו שעמדה לה.
אז תגידו לי אתם, מיהו אלמותי, חי נושם ובועט. ומי לעומתו הפך להיות שריד קר ודומם, אצלי באוסף המטבעות.
ובשולי הדברים אוסיף, כי בשנת 1918 כאשר נכבשה ארץ ישראל על ידי הבריטים ובכך הגיעו לסיום 400 שנות שלטון האימפריה העות’מאנית בארץ. זמן קצר לאחר מכן העניק המנהיג הציוני הצעיר, חיים ויצמן, למשתתפי “המסדר של גדוד ה-40 של קלעי הוד מלכותו”, או כפי שמכונה “הגדוד העברי הארץ ישראלי”, תליון כסף כאות הוקרה על שירותם. התליון נקרא מדליית “יהודה המשתחררת״ (Judaea Liberta).
זאת מדליה שהיוותה למעשה תשובת משקל למדליית הכניעה ההיא. בתולת ישראל כבר אינה ישובה עוד שבויה וכפותה וחפוית ראש, אלא משתחררת בעוז מכבליה, וכשאותו חייל גיבור אלמותי נראה נמלט מפניה. בשנת 1948 הונפקה שוב מדליה דומה, והפעם על ידי מדינת ישראל הרשמית, המדינה שאותה בתולה קמה והצליחה לשוב אליה אחרי כ1880 שנות גלות וחרפה. במדליה זו נראית אותה בתולה מניפה אל על את תינוקה, כסימן להתחדשות ותקווה חדשה.
אז לבתולה האלמותית הזאת, דומני שראוי לקרוא, בשעות הללו החותמות את צום ט’ באב, את קריאתו של הנביא ירמיהו:
“עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ.. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע יְהוָה אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל“!
תגובה אחת על “על ׳יהודה השבויה׳ ו׳יהודה המשוחררת׳ – כפי שבא לידי ביטוי במטבעות ומדליות, בימים ההם בזמן הזה. מאמר לסיום צום ט׳ באב תשפ״ג1 min read”
מאמר היסטורי נחמד חוץ מהפרשנות המטופשת בעניין הסקסיסטי- מגדרי- שוביניסטי. הכותב הוא קורבן עידן ה Mee Too ואולי חשש שלא יזכה לארוחת צהרים מאשתו.