על כוחם של יחידים במגילת אסתר, בימים ההם בזמן הזה
לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחִצָּיו חַיָּב. וְכֵן כָּל הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. חָטָא חֵטְא אֶחָד, הֲרֵי
לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחִצָּיו חַיָּב. וְכֵן כָּל הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. חָטָא חֵטְא אֶחָד, הֲרֵי
פרולוג: עניין חתום וחידתי עד מאוד, הוא עניינה של מלחמת עמלק כפי שהיא מופיעה בתורה. זוהי מלחמה שמאופיינת כנצחית בין העם היהודי לעם העמלקי, וכנגזרת
ראש השנה לאילנות טו’ בשבט הוא זמן מצוין, לדבר על הנושא הקיומי אולי הראשוני ביותר בחיי האדם, מערכת היחסים שהוא מנהל את המרחב הקיומי שלתוכו
שמעון פרס המנוח, הטיב פעם לבטא את הרבי מלובבי’ץ, לאחר שיצא מביקור אישי אצלו (‘יחידות’ בעגה החבדי”ת), כי ‘האיש הזה רואה וחווה את העתיד בדיוק
את מאמר זה ברצוני לפתוח בווידוי קטן: בימים עברו, כשתנועת חב’”ד ומשנתה, ושמא תנועת החסידות בכלל, הייתה מעט רחוקה ממני ומעולמי התרבותי והרעיוני, היום הזה
קונטרס “ירח האיתנים” הוא אסופת מאמרים העוסקים בעניינם של חגי תשרי, החל מחודש אלול – חודש הרחמים והסליחות – וכלה בשמחת תורה ושמיני עצרת. אלו
״אמר רב יצחק בר שמואל משמי’ דרב, ג’ משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב”ה ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את
ביום הזה אני מרגיש צורך לומר את המובן מאליו. כי לעתים, ובייחוד בעתות מצוק ומשבר, צריך לחזור ולהזכיר לעצמנו דווקא את התובנות היותר בסיסיות, כאלו
אירועי השבועות האחרונים, המהומות ושפיכות הדמים סביב הר הבית, קדושתו וריבונותו, חידדו אצלי תחושות ומחשבות שהיו קיימות אצלי כבר זה זמן ארוך, והביאו אותי לנסות
על ירושלים של מעלה וירושלים של מטה – ומה שביניהם. בין חול לקודש, בין הנשגב לארצי. שיחה הגותית/תרבותית על העיר שחוברה לה יחדיו, לכבוד כ”ח