בית המקדש
אודי הרשלר מאי 9, 2025
ביום העצמאות פרסמתי מאמר העוסק בהקשרה של הדומיה לעומת הדיבור, היחידיאיות האישית לעומת השתיקה הגנרית, הוא נוגע בסוגיות פילוסופיות עמוקות, כאשר ההקשר המסוים שבו נכתבו
לְדַבֵּר משמעו לחיות. ישות חיה היא ישות מדברת. בל׳ של משורר תהילים (קטו’ יז’) המתים נקראים “יֹרְדֵי דוּמָה“. האפיון הכי בסיסי של מציאות מתה, היא
יש משהו מצמית באימת המוות. המחשבה שממש כאן, מעבר לפינה נמצאת החשיכה הגדולה של ההיעדר. של משהו שכולו בלתי נודע, חלל של רִיק אינסופי. המחשבה
בכמה מקומות בדברי חכמים מוצאים אנו את קריעת ים סוף כביטוי של קושי עמוק בהתמודדויות שונות בחיים. לדוג׳, קשה זווגם כקריעת ים סוף, קשין מזונותיו
חג הפסח הוא חג שבהגדרתו הוא פרטיקולרי. כולו קודש ליְהוּדִיּוּת. אין שום דבר ממנהגי הפסח ומצוותיו שיש בו איזשהו מאפיין אוניברסאלי, אותו ניתן למצוא בכל
הקדמה: בעוד איזשהו פרק זמן, כנראה לא ארוך מדי, ברגע קט אחד יתחולל משהו שהוא יהיה דרמטי ואפילו מכונן בהיסטוריה של עמינו. יהודי קשיש אחד
מבוא: לפני כשנתיים – בחג פסח תשפ”ג עסקנו בעניינה של העדות והאופן שבו היא מתאמתת באמצעות רצף המורשת הבין דורי בסיפור יציאת מצרים. אך במאמר
מְגָדִים חֲדָשִׁים אוסף מאמרי הגות ומחשבה, בעניינו של חג הפסח – חג החירות הספר מכיל מנעד סגנונות, פילוסופיים והלכתיים, מבית ומבחוץ לבית המדרש –
בשבת הקרובה נקרא בבתי הכנסת בנוסף לפרשת השבוע (׳פקודי׳), גם את ׳פרשת החודש׳. זאת הפרשה האחרונה מאותן ׳ארבעת הפרשיות׳ שאותן אנו קוראים בחודש אדר, ואשר מהווה – בהגדרתה, הכנה לחודש ניסן וחג הפסח. במאמר הרצ״ב, ניסיתי לגעת במאמר תלמודי חידתי עד מאוד, המגולל בפנינו את אופן קריאתה של פרשה זו על ידי החכם רבי אלעזר בן ערך. זאת קריאה שיש בה מן הדרשנות והפיענוח, באופן שמאפשר לנו לצלול בסוד הדברים במובנם היותר פנימי.
