אודי הרשלר

היום אחר הצהרים הזדמן לי להיכנס לאיזושהי חנות במרכז העיר ירושלים. ובאשר אני נוהג להתנייד ברחובות הבירה, על גבי מכשיר הקוריקינט האישי שלי, נוצר מצב

״וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה’ לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם..״[1] הפסוק הזה הוא נקודת שיא בתהליך

דברים שנשאתי תחת חופתם של זוג נפלא וקדוש, אשר זכיתי להשיאם כדת משה וישראל. ממרומי פסגת הר צופים, כשמקום המקדש והר הבית נשקף ממעל. “אִם

אני רוצה לספר לכם דבר מה על העץ הקטן הזה שבתמונה הרצ”ב. סוג של הכלאה בין שיח לעץ. משהו שהוא כפשוטו על התפר שביניהם. תוכלו