מבוא: לפני כעשרה ימים פרסם הסופר ואיש הרוח דב אלבום, מאמר ביקורת חריף כנגד החברה החרדית ועולם הישיבות בפרט. ולמען האמת, הרבה זמן שלא קראתי
אני הולך לכתוב כאן משהו שהוא עדין ושברירי. לא באמת בדקתי אותו ברמה המחקרית, אך הוא מגובה בהרבה מאוד שיחות שהיו לי עם חיילי מילואים
בשני המאמרים הקודמים, עסקנו בהרחבה בהארתם של שתי פרשיות אלו של קריאת שמע, כמייצגות של שני הרבדים של האמונה, האידיאלית מחד והיישומית מאידך. בפרק זה
בשלושת המאמרים האחרונים, עסקנו בהרחבה בעניינם של שתי הפרשיות של קריאת שמע, ואיך הם מביאות לידי ביטוי את גרסת האמונה המסוימת המוכמנת בהם. זאת לצד
הקדמה: מאמר זה הוא שני במספר, בסדרת מאמרים שפרסמתי לפני ארבע שנים, סמוך לפטירתו של הרב עדין אבן ישראל – שטיינזלץ זצ״ל. הוא מנסה לשפוך
טו’ באב במסורת היהודית הוא דווקא יום של סיומים. לפי דברי חכמים בתלמוד, ביום הזה חדלו למות מתי המדבר, כל אותו הדור שחטאו בחטא המרגלים.
ככה אני אוהב את הגמרא שלי. רצופה בסגולות, אמונות תפלות, שלל רפואות מוזרות ומופרכות (במקרה הטוב), שכל קשר בינן לבין המציאות הוא מקרי בהחלט. רוויה
בערב זה של תשעה באב אותו אנו מציינים הערב, אני מעלה ומשתף כאן פעם נוספת, מאמר ביקורת הגותית שכתבתי על הסרט ׳אגדת חורבן׳ המגולל את
בְּהַאי קִטְרָא אִיתַקְטַרשָׁם בִּדְיוֹטַת הַשְּׁאוֹלהַתַּחְתּוֹנָהבְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶראֵצֶל הַחַלּוֹןבְּגֵיא הַצַּלְמָוֶתבְּשַׂרְעַפֵּי הַתְּפִלָּה וְהַיִּחוּדנִתְקַשֵּׁר בִּתְפִלִּיןהִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ כְּקָרְבַּן צִבּוּרכְּשֶׁעֵינָיו צוֹפִיּוֹתעַל עֵמֶק הַבָּכָאוְלִבּוֹ כְּבָר עָקוּד שָׁםלְעֵלָּא וּלְעֵלָּאבְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְלֹא הָיָה
בשנה שעברה לרגל שבוע הספר תשפ”ג – 2023 פנתה אליי, חברתי המשוררת נועה שורק, בכדי לבדוק אודות האפשרות לקיים עמי ראיון אודות הספרייה שיש לי