לפני כמה שבועות פנתה אליי, חברתי נועה שורק, בכדי לרחרח אודות האפשרות לקיים עמי ראיון אודות ספרייתי, ולפרסם ע”כ כתבה במגזין התרבותי המעולה של בית אבי חי, זה היה נשמע לי קצת מיותר שלא לומר משעמם, היש בה בכלל משהו בספרייה הזאת שבאמת מצדיק כתבה מיוחדת?
אבל די מהר אחרי שנועה הפציעה אצלי בבית, עם הצלם המוכשר ניקולאי בוסיגין, כשהתחלתי לנבור פנימה בנבכי מדפי הספרייה, הבנתי שאולי דווקא כן יש פה סיפור אמתי. שאיכשהו הספרייה הזאת יותר ממה שיש לה ערך כשלעצמה, יש לה ערך כמופע אוטוביוגרפי, כמשהו שמגולל את מי ומה שאני, או לפחות מה שאני מנסה להיות, לעשות מעצמי. או כפי שבחרה נועה להכתיר זאת בכותרת: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם!
אז פה אולי יש באמת סיפור ששווה לתת לו תשומת לב, כי מה לעשות בני אדם הם תמיד הרבה יותר מעניינים מספרים. אבל זה בוודאי משהו שנתון אך ורק לשיפוטכם. עכ”פ, אשמח לשמוע תגובות, הערות, וכל היתר. תבורכו מפי עליון.
