צפיתי אתמול ערב בפה פעור בתוכנית “המקור” האחרונה שעסקה בדמותו המפלצתית של אליעזר ברלנד. לכאורה אין באמת חדש תחת השמש, לא שום דבר שלא ידענו עליו, הלא אין דבר שהוא יותר מן המפורסמות, בכך שברלנד הוא נואף, רוצח וגנב עלוב. כך שמה בדיוק יש צורך בעוד תחקיר שיראה לנו כמה נקלה ועלוב האיש?
אלא שבכ”ז היה שם משהו שחידש לי. תתפלאו. כי מה שלמדתי שם זאת אודות העובדה כי במשך שנים, עוד הרבה לפני שכל הצחנה המחרידה שהתחוללה שם, התפרצה חוצה ועלתה עד לב השמיים, נאמרו ונעשו על ידי האיש הזה, כל כך הרבה דיבורים ומעשים, שהיה לגמרי די והותר בהם בכדי לזהות נכוחה כי לפנינו מנהיג כת מטורלל ומסוכן מאין כמותו. ואני כמובן מדבר על דברים שנאמרו ונעשו לעין ולאוזן כל, בשער בת רבים, ואף תועדו באינספור פעמים. כך שלחלוטין לא היו צריכים חקירות משטרה, או התפוררות רבתי של הקבוצה המטורללת הזאת, בשביל להתחקות אחריהם.
הביטו רק בפרק הזה ששודר, מופיעים כמה נאומים של האיש, שבהם משמיע בפני קהל חסידיו האדוק, אמירות שקשה להפריז עד כמה הן מחרידות. הוא למשל תובע מהם להימנע מקיום כל מגע גופני בין איש לאישתו, וטוען לעומתם שאם הם בכל זאת חפצים לקיים את מצוות פרייה ורבייה, אפשר לחילופין להתפלל ליושב במרומים, שישלח את מי ממלאכיו שפשוט יפקוד את האישה ויעברה במסתרים, וכך גם על הדרך יהיו הילדים מלאכים ויעופפו באוויר (“כתוב באריז”ל”). כך גם למשל, הוא מורה לנשים לשפוך את צקון ליבן מול תמונת דיוקנו הקדושה, ובכך לדבוק בו רוחא ברוחא גופא בגופא. ואלי הן רק שתי דוגמיות מיני שלל אמירות שאין מה להכביר במילים כמה שהן הזויות, אך הרבה יותר מכך, מסוכנות מאין כמותן.
כי זאת ייאמר, כשמדובר בקהל שטוף מוח שכזה, שנמצא לכוד עמוק תחת שליטתו של איש שהוא מטורף בתכלית, הרי שזאת כחטיפת בני אדם לכול דבר ועניין, תוך כדי התעללות נוראית בהם ובנשמתם. כך גם האופן המפלצתי שבו האיש הזה שיחק שם בחייהם של מאמיניו, כשהוא משיא ומגרש אותם כאילו היו הם בובות לגו שנתונות לשעשועיו של איזה זאטוט. ועוד לא הזכרתי את האלימות ושיטות הדיקטטורה המחליאות שהאיש הזה הפעיל על כל צד ושעל. בקיצור, זוועה אחת גדולה. וכאמור, די היה בהצצה חטופה למקום הזה פנימה ולרוח הרעה שהשתוללה שם, בשביל להבין היטב במה ובמי עסקינן.
ומה שבאמת מחלחל אותי בכל הסיפור הזה, זאת אותה טולרנטיות מזויפת של החברה החרדית. לעזאזל, כמה אפשר להיות גמיש וסלחני? להמשיך ולהתייחס לקבוצה הזאת כאוונגרדית ומעט קיצונית במקרה הטוב, ומוזרה משהו במקרה הפחות טוב. והלא פלוס מינוס זה היה מנעד ההתייחסות. כך שבמקום שתהיה שם ערנות בסיסית וחריפה לתופעות זוועה שכאלה, הם עוברים הלאה ובוחרים להמשיך ולהכיל אותם איכשהו בפנים. ומן המפורסמות היא, שברלנד נתפס כצדיק וקדוש גם במחוזות היותר מיינסטרים של החברה החרדית, הרבה מעבר לקהילתו. זאת בעת שאלפים ורבבות עלו ושיחרו לפתחו, מכול קצוות הקשת החברתית והדתית. כך שמי שלא יכול לרחוץ בניקיון כפיו, אלו הם בראש ובראשונה, אותם בדיוק אותם המנהיגים שהיו אמורים להקצות את האיש מחמת מיאוס ואיסור גם יחד. אלו שכול התופעה הזאת התחוללה ממש מתחת לאפם, עמוק שם בחצר האחורית של החברה שבה הם שולטים ללא מצרים.
ופתאום, תוך כדי כתיבה נזכרתי בקהילה אחרת, דווקא הרבה יותר מרכזית ומוכרת, מי שאולי מהווה את עצם הלוז של החברה החרדית וזו החסידית בפרט, ואני כמובן מדבר על חסידות גור. כן, זו שמונה אלפי משפחות רבות, וניתן לראות אותם כמעט בכל פינה במרכזי החיים החרדיים. הלא כולנו יודעים היטב מה שהולך שם, מה לא ראינו ומה לא שמענו, והכול מכלי ראשון באופן שאינו משתמע לשני פנים. הלא הזוועות של הכדורים הפסיכיאטרים, השליטה בחיי המין של החסידים, האלימות הפראית וחסרת הרסן, ועוד כהנה וכהנה דברים שתצילנה אוזנינו ונפשינו. הלוא אלו הן תופעות שלו היינו שומעים אודותן על כל חברה אחרת בעולם, זה היה נשמע לנו כאילו מדובר בתיעוד מחריד היישר מצפון קוריאה או אפשהו מבית היוצר של ולדימיר פוטין. אבל כאשר מדובר על קהילה חסידית גדולה ומכובדת בתוך החברה החרדית, איכשהו כולם עוברים ע”כ לסדר היום. וכוונתי בעיקר לחברה החרדית עצמה.
אז נכון, צריכים לומר ביושר, אף אחד מחוץ לחסידות גור, לא באמת אוהב את מה שהולך שם, כמעט ואין מי שזה לא נשמע לו הזוי ומטורלל. אבל כן, איכשהו גם את זה מחליקים, ולא זאת בלבד שעוברים ע”כ לסדר היום, אלא עדיין רואים בחסידות הגדולה הזאת כחשובה ומרכזית בציבור החרדי, ע”כ המשמעות החברתית והפוליטית של ההכרה במעמד הזה.
אתם מבינים? משהו שם בחברה החרדית חולה בבסיס הכי עמוק שלה. חוסר היכולת לייצר ביקורת עצמית-פנימית. להתייצב בגאון, מול תופעות של עיוות וחולי שאין מסוכנות ונוראיות מהן (כמו שהם יודעים לעשות טוב מאוד מול כל דבר שנתפס בעיניהם כמעוות מחוץ לגבולות גזרתם השאננה). זאת חברה שאיבדה ממזמן כל מצפן מוסרי ויכולת רפלקטיבית. הכול איכשהו נסלח ונמרח, מטוטא מתחת לשולחן. הכלבים אולי נובחים מפעם לפעם (בדמותם של כל מיני חרדים מודרניים, כלי תקשורת משוקצים וכו’, שמהינים לפרסם ולהרים קול ביקורתי)ֿ, אבל השיירה ממשיכה לעבור בבטחה. איכשהו הכול מצליח להיכנס ולהתכלל שם. העיקר שנוכל להמשיך לבקר ולתקוף, את כל מי ומה שסביבנו. אבל אנחנו? הלא מה שלא יהיה, אחרי ולפני אנו היותר מעולים, צחים וטהורים שניתן להימצא. כמובן.
וזה כ”כ עצוב וטרגי, שסיפור זוועה כמו זה של ברלנד, יכול לבוא לסיומו אך באחת משתי דרכים : או באמצעות קריסה מבפנים, בהתפכחות איטית של אלו ששבויים שם עמוק בתוך הכת הזו. או לחילופין, באמצעות רצף של חשיפות דרמטיות של גורמים חיצוניים (כמו כלי תקשורת חילוניים וכיו”ב). וכמובן ששתי האפשרויות הללו, היו תקפות כאן במקרה הזה של ברלנד. אבל בשום אופן לא מתוך התקוממות והקאה של הציבור החרדי בעצמו ומנהיגיו. ולא פחות ממה שזה עצוב, זה כמובן עלוב ומחפיר. אות קלון על מצחה של החברה הזאת.
ולמי שלא צפה עדיין, רצ”ב לינק לסרט המחריד הזה. אזהרה: לא לבעלי לב חלש.
