לפני שנה – ביום המר והנמהר של יט׳ תמוז תשפ״ד הושברנו שבר גדול בפטירתו הפתאומית של אחייני האהוב התינוק מאיר צבי ז״ל בן לאחי הר׳ אברהם ישעיהו וגיסתי לבי, הכה יקרים שייבדלו לחיים טובים.
באותם ימים של כאב ואבל כבד, בהם הלב דימם והנפש סירבה להאמין, שרבטתי כמה מילים ושורות פואמיות, בהן ניסיתי להביע ולו במשהו את גודל השבר ותהומות הצער. כעת בתום שנה לאסון הנורא, אני חוזר ומפרסם כאן את שני השירים הללו, למען יהיו כמצבת זיכרון לנשמה הזכה והמאירה שנקטפה בחטף מאיתנו זמן כה קצר אחרי שזכינו בה.
עַל מָה אַתָּה מַבִּיט
לְהֵיכָן אַתָּה נוֹשֵׂא עֵינַיִם
מָה קוֹרֶה שָׁם
בְּפִסַּת הַחַיִּים הַזַּעֲרוּרִית
בַּדִּמְיוֹן
בָּרְצוֹנוֹת וְהַתְּהִיּוֹת
בְּפֶלֶא הַהִיּוּלִיּוּת
שֶׁל גִּשּׁוּשֵׁי חַיִּים רִאשׁוֹנִיִּים
גּוֹלְמִיִּים
מָה קוֹרֶה שָׁם
בַּתֹּם לְאֵין קֵץ
בְּרֶגַע הַהֱיוֹת שֶׁנּוֹשֵׁק
אֶל הָאַיִן
אֶל הָאֹפֶק הַהוּא
שֶׁל הַחִדָּלוֹן
בָּאֹפֶל
אֵימַת הַמָּוֶת
עַל מָה אַתָּה מַבִּיט
כְּשֶׁכֻּלָּם שָׁם עוֹד
צָהֲלוּ בִּתְסִיסַת הַחַיִּים
שֶׁהֵבֵאתָ כְּמֵאִיר
לְמִי שֶׁנָּשָׂא אֶת עֵינָיו
אֵלֶיךָ
יִחֵל לְהַפְצָעָתְךָ
נָשָׂא אוֹתָךְ בְּרַחֲמוֹ
לֹא חָדַל לְחַבֵּק
לַעֲטֹף וּלְטַפֵּחַ
רָאָה בְּעֵינֶיךָ הָרַכּוֹת
אֶת קַן תְּפִלּוֹתָיו הַנִּדָּחוֹת
עַל מָה אַתָּה מַבִּיט
בְּמַבָּטְךָ הַחוֹלְמָנִי
הַמַּלְאָכִי
הַחִידָתִי
שֶׁיִּשָּׁאֵר עַכְשָׁו
תָּקוּעַ שָׁם
בְּתַמְצִית זִכְרוֹן
לִבֵּנוּ הַמְּדַמֵּם
לָעַד.
—————————–
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב
וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ
אֲבָל מָה יַעֲשֶׂה מִי שֶׁיּוֹם מִיתָתוֹ
נוֹשֵׁק אֶל יוֹם הִוָּלְדוֹ
מָתַי נַזְכִּירֵהוּ לְטוֹב?
וּמָה יַעֲשֶׂה מִי שֶׁשְּׁמוֹ וְשַׁמְנוֹ
הַטּוֹב
בָּאִין לו כְּאֶחָד
הַשֶּׁמֶן הֲטוֹב שֶׁסָּכָה בּוֹ אִמּוֹ
אֶת רֹאשׁוֹ
אֶת רַגְלָיו
כְּשֶׁהִיא קוֹרֵאת לוֹ בִּשְׁמוֹ
וְעַכְשָׁו
אֵין לוֹ עוֹד אֶת שַׁמְנוֹ
הַטּוֹב
וְגוּפוֹ לֹא נִסֹּךְ
וְרֹאשׁוֹ לֹא נִצֹּק
וְרַגְלָיו לֹא נִלּוֹשׁוֹת
וְרַק שְׁמוֹ הַטּוֹב
הַמֵּאִיר
יַמְשִׁיךְ לִזְרֹחַ
כְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
הַטּוֹב הַהוּא
יוֹם הִוָּלְדוֹ – לָנֶצַח.
תהא נשמתו צרורה בצורה חיים וזכרונו חקוק בליבנו לעד.