לפני שלוש שנים, בין כסה לעשור תשפ״א, הייתה לי הזכות למסור שיעור מיוחד באמצעות הזום (הימים היו ימי סגר הקורונה השני), שבו למדנו בעיון גדול
״יוֹם הַכִּפּוּרִים–הוּא זְמָן תְּשׁוּבָה לַכֹּל, לַיָּחִיד וְלָרַבִּים, וְהוּא קֵץ מְחִילָה וּסְלִיחָה לְיִשְׂרָאֵל; לְפִיכָּךְ חַיָּבִין הַכֹּל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְהִתְוַדּוֹת, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים..״ (רמב״ם הל׳ תשובה פ״ב ה״ט).
היום אחר הצהרים הזדמן לי להיכנס לאיזושהי חנות במרכז העיר ירושלים. ובאשר אני נוהג להתנייד ברחובות הבירה, על גבי מכשיר הקוריקינט האישי שלי, נוצר מצב
אמש השתתפתי באירוע הסליחות המוני בכותל המערבי. זה מאותם סוג חוויות ואירועים, שפעם אחר פעם, חוזרים ומרגשים אותי. מציפים ומעלים בי משהו מאוד עוצמתי ועמוק.
הרב אורי זוהר, היה ככל הנראה הקרוב ביותר למודל בעל התשובה האולטימטיבי. לא היה עוד מישהו שגילם באישיותו ובחייו, את המשמעות הטרנספומטית העמוקה והמכוננת של