פרשת השבוע – ׳כי תבוא׳, פותחת במצוות ביעור המעשרות, כאשר מיד לאחר מכן אנו מתוודעים למצוות הביכורים. שתי מצוות אלו הנן ייחודיות מאוד, באשר הנן
מאמר זה הוא מתוך החיבור ‘נבחר להיות אדם’ שהולך ונשלם בימים אלו. המאמר בוחן את מהות הבחירה האלוהית והקשר הסימביוטי בין האדם לאדמתו דרך משמעות חג השבועות ומצוות הביכורים. המחבר מסביר כי הנטייה האנושית לשלוט בקרקע היא ניסיון להשיג ביטחון קיומי, אך חוויה זו נותרת טרגית ומאכזבת ללא תודעת הנבחרות. באמצעות הבאת ראשית הפרי והלחם למקדש, האדם משחרר את אשליית הבעלות, מכיר במוגבלותו, ובכך הופך את עמלו המפרך למקור של שמחה וחסד. התהליך הרוחני המגיע לשיאו ביום החמישים לספירה מחבר בין החירות האישית למחויבות חברתית ואלטרואיסטית כלפי הלוי והגר. בסופו של דבר, המאמר מציג את השבועות כחג שבו הנבחרות היהודית והאנושית מתאחדות, ומעניקות משמעות נעלה גם לרובד החומרי והארצי של החיים.
את המאמר הזה, ברצוני לפתוח בלימוד אגדה המופיעה בתלמוד, ואשר שופכת לטעמי אור מיוחד על האופן שבו ראו חכמים את מקומה של התורה בחיי האיש
היום כא’ אייר – חל יום הולדתי העברי. כמדי שנה מעורר בי היום הזה רעד קיומי עמוק. שאלות יסוד אודות משמעות החיים, פשרם ותכליתם, עולים