הקדמה: המאמר הבא, נערך עפ״י שיעור אינטרנטי שמסרתי במהלך ימי חוה״מ פסח תשפ״ב (2021), ובו ניסיתי להתחקות אחר תורה סתומה וחתומה של רבי נחמן –
פרשת השבוע – ׳כי תבוא׳, פותחת במצוות ביעור המעשרות, ומיד לאחר מכן אנו מתוודעים למצוות הביכורים. שתי מצוות אלו הנן ייחודיות מאוד, באשר הנן בהגדרתן
השבוע ביום ג׳ תמוז, ציינו 30 שנה להסתלקותו של הרב מנחם מנדל שניאורסון – הידוע בשמו ׳הרבי מליובאוויטש׳׳, מי ששימש כאדמו״ר השביעי של חסידות חב״ד,
הטומאה והטהרה, זה לעומת זה, מהווים את חומרי הגלם של ההוויה היהודית הקדומה. קשה לחשוב על החיים היהודיים בתקופת המקדש במנותק ממושגים אלו. במאמר זה
פתיחה: מאמר זה הוא תמלול מתוך שיעור שנמסר כהכנה ליום הכיפורים לפני מספר שנים (בשנת 2021. בלב תקופת מגיפת הקורונה), ועוסק בקריאה שיטתית בפרשת אחרי
הנושא של טומאת הלידה, הוא חידה סתומה. איך דווקא החוויה שאין כמותה בהתחדשות והבאת חיים חדשים לעולם, משמשת כאירוע שמחיל על היולדת התייחסות הפכית לחלוטין
לפני שלוש שנים, בין כסה לעשור תשפ״א, הייתה לי הזכות למסור שיעור מיוחד באמצעות הזום (הימים היו ימי סגר הקורונה השני), שבו למדנו בעיון גדול
