חסידות פולין

המאמר עוסק בדמותו המרותקת והרב-ממדית של רבי קלונימוס קלמן שפירא, האדמו”ר מפיאסצנה, שנרצח במחנה ההשמדה טרוונקי בשנת 1943. כמחנך דגול, הוגה דעות ובעל ידע רחב, הוא הותיר אחריו כתבים מרגשים מתוך גטו וורשה, ובמרכזם ספרו “אש קודש”. בדרשותיו הנוקבות לא תקף האדמו”ר את האל, אלא דרש חשבון נפש אישי ולאומי עמוק לנוכח השואה. בהתייחסו לפרשת עמלק, טען כי השורש לפורענות טמון בהליכתם של יהודים שבי אחר התרבות וההשכלה הגרמנית. לשיטתו, הציביליזציה האירופית שהיוותה “שמיים חדשים” עבור המשכילים הביאה לבסוף לאסון נורא על הארץ. לבסוף, דמותו ומשנתו מהוות קריאה נצחית לבחינה ביקורתית של השפעות זרות ולדבקות איתנה בשורשי האמונה

במאמר קודם לדמותו של רבי אלימלך ליפמן מליזנסק – בעל הנועם אלימלך, עסקתי ברעיון הצדיק ומרכזיותו בהגותו החסידית של הרבי ר’ אלימלך. ציינתי את האופן

היום כא’ אדר – הוא יום היארצייט של אחד מגדולי תנועת החסידות, ומי שהיה מהבולטים ומהראשונים שהביאו את בשורתה לפולין, רבי אלימלך וייסבלום מליזנסק. הידוע