את מאמר זה ברצוני להקדיש לאחת הדמויות המרתקות בתולדות מדינת ישראל, הרב שלמה גורן. מי ששימש בשנות השישים כרב הראשי לצה״ל, ולאחר מכן כרב הראשי
הפילוסוף פרופ’ יוסף אגסי, הלך הבוקר לעולמו. וזה החזיר אותי באחת למעלה מעשרים שנה אחרונית. אל שנותיי ההם בישיבה שבבני ברק. אותם ערבים מתוקים שהייתי
הלילה ליל יח׳ בטבת, חל יום פטירתו של הרב פרופ׳ אברהם יהושע השל. זהו יארצייט יובל להסתלקותו, לפני חמישים שנה ביז׳ טבת תשל״ג (23/12/1972). השל
היום יח׳ בתשרי תשפ״ג, הוא יום ההילולא של רבי נחמן מברסלב (יח’ תשרי תק”ע. 1810), שנפטר לפני 212 שנים. זה אולי לא מקרי שיום פטירתו
דברים שנשאתי בשעת רעווא דרעווין – בסעודה שלישית/מפסקת, בשבת ט׳ באב, שנת תשפ״א – 2021. סמוך ונראה אצל חלקת מחוקק ספון, מייסד ומחולל החסידות רבי
בשבת הקרובה ג׳ תמוז, יציין העולם היהודי 28 שנים להסתלקותו של הרבי מלובבי׳ץ רבי מנחם מנדל שניאורסון – האדמו״ר השביעי של חסידות חב״ד. הרבי היה
שני יוצרים ישראלים בעלי שיעור קומה, הלכו בשבועות האחרונים לעולמם, בהפרש זמן קצר יחסית. שניים בני אותו הגיל, שהטביעו חותם תרבותי עמוק על החברה והתרבות
הרב אורי זוהר, היה ככל הנראה הקרוב ביותר למודל בעל התשובה האולטימטיבי. לא היה עוד מישהו שגילם באישיותו ובחייו, את המשמעות הטרנספומטית העמוקה והמכוננת של
ברצוני לשתף כאן דברים שנשאתי ביום חמישי בערב, יח׳ באייר – יום לג׳ בעומר תשפ״ב, תחת חופתם של הנאהבים והנעימים חברי היקר אמיר ליס ובחירת
שמעון פרס המנוח, הטיב פעם לבטא את הרבי מלובבי’ץ, לאחר שיצא מביקור אישי אצלו (‘יחידות’ בעגה החבדי”ת), כי ‘האיש הזה רואה וחווה את העתיד בדיוק
