מועדים

המאמר מתמקד בראש השנה כזמן לתיקון עמוק של הקשר בין הגוף לנשמה ובין האדם לאלוהיו, וזאת דרך מושג האינטימיות. הוא פותח בתיאור הקונפליקט הפנימי והמלחמה המתמדת בין הצרכים הגשמיים לשאיפות הרוחניות, המסתיימת לכאורה בכישלון הדדי. הפתרון לקונפליקט זה מוצג כאינטימיות, מרחב שבו הגוף והנפש מתאחדים. המקור מקשר את ראש השנה לנסירה הקבלית, שהיא הפרדת אדם וחווה שאפשרה מפגש פנים אל פנים ולידת אינטימיות. לבסוף, הוא מדגיש את תורת רבי נחמן מברסלב על ההתבודדות כדרך לחידוש האינטימיות עם האל, ומסכם שיום זה מאפשר לאדם להתפייס עם גופו ורוחו ולחדש את בריתו עם הבורא.

המאמר בוחן את רעיון התשובה מנקודת מבט אופטימית וקוסמית, השונה מהתפיסה המקובלת. הוא מתמקד בכוונת האדם בראש השנה, לפנות אל האל, לא למען גאולתו האישית, אלא למען כבוד אלוהים בעולם. המאמר טוען כי התשובה מתחילה דווקא בהכרה במשמעותיות של הבריאה ובנוכחות האלוהית שבה, כאשר רק לאחר מכן הוא פונה אל תיקון המעשים הפרטיים. המאמר משתמש בתפילות הסליחות וראש השנה כדוגמאות לכך כי הביטחון בגאולה נובע מתפיסה זו. הדיון מגיע לשיאו בניתוח תפילת משה לאחר חטא העגל, המדגישה את החשש מכבוד השם בעולם, ולא רק מגורל עם ישראל.

בעולם החסידות בכלל וחסידות חב”ד בפרט נחשב היום ח”י אלול, כיום שבו נולדו שניים ממייסדי תנועת החסידות והבאת בשורתה לעולם; הבעל שם טוב, והאדמו”ר הזקן

אֶ לֵ ו לְ ! ! ! היה זה בכט’ באב לפני בדיוק שלושים שנה – בשנת תשנ”ה – 1995, א’ דר”ח אלול, עשיתי אז

המאמר בוחן את מהות האהבה כאתיקה, במיוחד לאור אירועי 7 באוקטובר 2023. הוא מציג את השאלה המרכזית כיצד ניתן לאהוב בעולם רווי כאב ואובדן, ומסתמך על תובנות מפיוטר דוסטוייבסקי, המקשר אהבה לאמונה בחיי נצח ולהתעלות מעל אנוכיות. המאמר משלב פרספקטיבה תיאולוגית יהודית, תוך התייחסות למצוות “ואהבת את ה’ אלוהיך” ולפרשנותו ודמותו של רבי עקיבא, שראה באהבה גם כלל אתי רחב ודרך חיים של מסירות נפש, וכנקודת התמצית של החיים כולם: אלמנט הנכונות וההתמסרות. לבסוף, הוא מדגיש את הקשר בין אהבה, הקרבה, אחדות וגבורה לנוכח המלחמה הנוכחית, ואף מזכיר את מעשי הגבורה וביטויי האהבה ברגעים קריטיים של האסון הנורא בשביעי לאוקטובר. אתם מוזמנים לצלול פנימה.

במאמר הקודם עסקנו בביאורה של המשנה בשלהי מס׳ תענית, ומתאר את האופן שבו בנות ישראל היו יוצאות לחולל בכרמים וכו’. במאמר זה, ברצוני לעסוק בטקסט

“אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְכַיּוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת