אודי הרשלר

מאמר זה עוקב אחר מסעו האבהי של יעקב לבניין האומה”. הוא מציע ניתוח רעיוני עמוק של תפקיד האבנים בסיפורי יעקב, בעיקר בפרשת ויצא, תוך התמקדות במטמורפוזה שהן עוברות. הדיון מתחיל מהאבנים שיעקב שם מראשותיו והופכות למצבה ולבסוף ל”בית אלוהים,” וממשיך לאבן הגדולה שגולל מעל פי הבאר. הטקסט מציג את האבן כיסוד גולמי המסמל את החומר הראשוני בבריאה, אשר מקבל משמעות באמצעות יצירה ועיצוב אנושיים. בנוסף, המאמר משרטט אנלוגיה מורכבת בין האבן והבניין לבין מערכת היחסים שבין אב לבן ובין הגולמיות המינית ליצירה האבהית, תוך קישור רעיוני בין סיפורי יעקב, דור הפלגה, והמאבק באלילות, ומדגיש את חשיבות “אבן הפינה” של האב בבניין האומה.

“וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ

פרשת תולדות מבשרת למעשה את לידתו בפועל של העם היהודי. אם בפרשיות האחרונות למדנו על חייהם של האבות, אברהם ויצחק, הרי שבפרשה זו, אנחנו למדים

פרשת השבוע היא פרשת “חיי שרה”. פרשה זו פותחת בתיאור פטירתה של שרה אמנו, אשתו של אברהם ואמו של יצחק. התורה מתארת את דמותה של