על הופעת האל בליל יום הכיפורים בבית הכנסת הגדול בברלין, תרצ״ו – 1935. לדמותו וזכרו של הרב ליאו ב״ק ז״ל. מאמר ליום השואה.1 min read

אז איפה היה אלוהים בשואה? מי מאיתנו יודע עד מה?

אך נראה לי שאני דווקא יודע בהיכן הוא היה גם היה, בליל יום הכיפורים של שנת תרצ”ו (1935).

שבועות ספורים בלבד לאחר שכחזונו של פרידיך ניטשה – אביהם הרוחני, הוכחד ונקבר סופית זכר אלוהים בממלכת הרשע של הרייך השלישי בגרמניה (כשאין פוצה פה ומצפצף. גם לא ברחבי העולם ״הנאור״). וזאת באמצעות חקיקת חוקי נירנברג הידועים לשמצה, חוקים שהיוו למעשה מתן חותם חלוט ורשמי לשלילת צלם האדם (והאלוהים) מבני האומה היהודית באשר הם.

אך כמן תשובת משקל זו לעומת זו, לעלטה המוחלטת שירדה לעולם, התגלה והאיר ולו באבחה קלה האל המסתתר, במלוא הדרו המוסרי. בתפארת היהודית והאנושית, שאין גבוהה ונשגבת הימנה, בליל יום הכיפורים – בבית הכנסת הגדול של ברלין.

דמיינו לעצמכם, את בית הכנסת הגדול – אחד מבתי הכנסת הגדולים והמפוארים באירופה, עמוס לעייפה במאות רבות, אם לא אלפי יהודים, שהתקצבו ובאו לציין את היום הקדוש בשנה, בחשבון נפש והתבוננות אל תוכם פנימה בראשיתה של שנה. יהודים שאך זה עתה חרב עליהם כל עולמם, הארץ והמולדת שהם כה ראו עצמם חלק אינטגרלי וטבעי בתוכה, עשתה אותם כהרף עין למשל ושנינה, לנמוכים והעלובים בשדרת המזון הביולוגית, אנשים נטולי כל זכויות ואפשרות קיום, מן מוגלה סרוחה והרסנית שיש להיפטר הימנה ויפה שעה קודם. ואלו יושבים צפופים בהיכלו הגדול של בית הכנסת, כשמבחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה,

ועיניהם נשואות למי? למה?

שם ברגעי ההוד המצמיתים הללו, היה האיש שעל העדה, רבם המיתולוגי, הרב ליאו בק, ליצור בעדם מן חלקת אלוהים ופיסת שמיים קטנה ואינטימית. פינה קטנה של נוכחות אלוהית, בתוך אופל וכאוס מוסרי שלא היה כדוגמתו מימות עולם. הדברים שהוא נשא באותו ליל יום כיפורים, מהדהדים באוזניי כתמצית התשובה התיאולוגית לשאלת נוכחותו של האל בימים ההם של חושך ואימה על פני תהום.

אז בליל התקדש יום הכיפורים ההוא, התעטף האלוהי-היהודי-והאנושי כשליח ציבור, ירד והתייצב עמם שם:

ויקרא:

‘בשעה זאת עומד כל בית ישראל בפני אלוהיו, אלוהי המשפט והמחילה, בפניו נבדוק נא כולנו את דרכנו, נבדוק את אשר עשינו ואת אשר לא עשינו, נבדוק לאן פנינו ומניין רחקנו.

עומדים אנו בפני אלוהינו. בעוז אשר בו אמרנו לפניו את חטאותינו, על חטא היחיד ועל חטאו של הכלל, בעוז זה מביעים אנו את רגש סלידתנו באשר לשקר המרים ראשו עלינו, באשר לעלילה המעידה באמונתנו את עדות השווא שלה, והגלויה נגד עינינו. קוראים אנו בשם אמונתנו ובשם עתידנו:

באשר חטאנו, נודה בגלוי ‘חטאנו’, ונפנה תפילתנו לאלוהינו, כשעז רצוננו לתשובה, תפילת ‘סלח נא’.

מי הודיע לעולם רז אל שדי, אל אחד? מי הפיץ בעולם את הזיקה לטוהר המידות, לטהרת המשפחה? מי נתן לעולם את רגש הכבוד לאדם הנברא בצלם אלוהים? מי הטיף בעולם את מצוות הצדק, את הרעיון החברתי? בכל אלה היה חזונם של נביאי ישראל, הייתה התגלות השכינה לעם ישראל. בתוך היהדות צמחו הדברים ומוסיפים הם לצמוח. עובדות אלו תשמנה לאל ותפרנה כל עלבון.

עומדים אנו בפני אלוהינו. בו נחסה. באלוהינו גלומים אמיתותם וכבודם של כל עמידתנו בפני התמורות, של כל עוזנו ותעצומת נפשנו בשעת צרה.

תולדותינו הן תולדות גדלות רוחנית, תולדות גאון והדר רוחניים. עליהם נשליך יהבנו בפגוע בנו צרים ומעליבים,בעת יסובבו צער וסבל.

אלוהים הוא שהנחה אבותינו מדור לדור. הוא ינחה גם אותנו וגם את בנינו בעת הזאת.

עומדים אנו בפני אלוהינו. מצוותו אשר אנו עושים, מפיחה בנו עוזנו.בפניו נקוד ונשתחווה, ובפני בני האדם ניישיר גבינו. את אלוהינו אנו עובדים ובזאת נעמוד איתן בכל התמורות. בענווה נבטח בו ודרכנו ברורה לפנינו, את עתידנו נשור’.

———————————

כה היו דברי הרב. כך פני האלוהים התראו עם בני עמו באותו ליל היום הקדוש, רגע לפני שעלה הכורת על ראשיהם וכמעט לא נזכר שם ישראל עוד.

עם או בלי קשר, בי”א תשרי תרצ”ו, יום למחרת יום הכיפורים, כבר נעצר הרב בק על ידי הגסטאפו, ע”כ המשתמע מכך.

מקובל במסורת היהודית, כי ביום הכיפורים ניתנו לוחות שניות למשה בסתר המדרגה, דומני כי בליל יום הכיפורים ההוא, ניתנו הלוחות השלישיות. והם ושבריהם עודם מונחים עמנו בארון.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא!