את הסדר הציבורי שערכתי אמש (כמדי שנה, בעשור האחרון), פתחתי בהצגה בפני קהל המשתתפים, מסמך שהוא בעיניי מופלא ומצמרר כאחד, שלאחרונה היתה לי הזכות לרכוש ולהעשיר בו את בית אוצריי.
מדובר במכתב ברכת “שנה טובה”, שכתבה אישה יהודיה לחבר יהודי (העונה לשם מנשה חומסקי), ששהה עמה במחנה הריכוז ויטל (Vittel) שבצרפת, בערב ראש השנה תש”ג – 1942. מדובר היה במחנה ריכוז ומעבר לאסירים מיוחסים, שהקימו הנאצים בעיר המרפא ויטל(אנ’) שבמחוז ווז’, ליד נאנסי בצפון-מזרח צרפת.
האישה היהודיה הזאת שבלתי ניתן כלל לדמיין מה שעבר עליה בתקופת התופת המחרידה, שם במקום שאין אפל ונוראי הימנו עלי אדמות, לא חדלה לדמיין את ירושלים. היא היוותה בעבורה את הסמל האולטימטיבי של האמונה והתקווה, ההיאחזות בקרן האור הנצחית הזאת, ההולכת עם העם היהודי למעלה מאלפיים שנה. כך היא ישבה ושרטטה את ירושלים, וכתבה למטה את מילות התקווה היהודית האלמותית: “לשנה הבאה בירושלים”!
בגוף המכתב היא כתבה טקסט שבעיניי הוא מהיותר מופלאים מבחינה אמונית, ומקוצר הזמן ותוכף השעה, אצטט רק קטע אחד:
“נתאמץ להרים ראש לייסורים הרבים הסובבים אותנו, בכל שעה, ולגזירות הקשות אשר שונאינו מטילים עלינו בכל יום, כי אנו יודעים, שהחיצים כלים, אבל אנחנו בני הבחירה איננו כלים! ואדרבה, כאשר יענו אותנו כי נרבה ונתחזק ונקווה שבמהרה תעבור ממשלת הזדון מן הארץ, ויעשו כולם אגודה אחת, ונקום ונצא מתוך הבור הריק שאין בו מים, ונעלה לציון ברננה במהרה בימינו..”
אז מה עוד יש לומר אחרי מילים כאלו? למותר אגב לציין, כי אנו לא באמת יודעים מה עלה בגורלה של אותה אישה. ורק אציין שמרביתם המוחלט של האסירים באותו מחנה ריכוז, נספו זמן לא רב לאחר מכן, במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
אבל הלילה, בליל התקדש החג הזה, חג פסח תשפ”ג, כשאנו כבר כאן בציון, בארץ חמדת אבות, כשכבר השגנו והגענו להיכן שהגענו, דומני שכאשר נכריז בקול את הקריאה הזאת: “לשנה הבאה בירושלים הבנויה”, כדאי שנחשוב על האישה האומללה והקדושה ההיא. כמה שבעבורה הייתה ההכרזה הזאת, פסגת כל החלומות והתקוות, אות אמונית נצחית, לכך שעם ישראל חי, ויום יבוא והחצים ייכלו, אבל העם שאיננו כלה, יעלה לציון ברינה!
אז הבה נעריך את זה באמת. אנא נלמד ונפנים, כמה שכול זה הוא כל כך לא טריוויאלי ומובן מאליו. באיזו זכייה רבתי זכינו, וכמה אחריות יש עלינו להילחם ולשמור על הזכייה הזאת מכול משמר: זכייתה של החירות, זכייתה של ירושלים הבנויה!
חג כשר ושמח, רצוף תקווה וחירות לכולנו!
תגובה אחת על “על אמונה ותקווה ל׳ירושלים הבנויה׳ בעמק הבכא של מחנה הריכוז ויטל בצרפת – 1942. מתוך דברים שנשאתי אמש בפתיחת ליל הסדר תשפ״ג1 min read”
מאד יפה ומרגש . הקראתי לבעלי את מכתבך רגע לפני שנרדמים מוצאי יוט ראשון