על החיים ועל המוות – מאמר ראשון בסדרה על תורת הסוד ולג׳ בעומר.1 min read

את החצי הראשון של ליל ל״ג בעומר בשנה שעברה, תשפ״א – 2021, אותו הלילה המר והנמהר, התחלתי כדרכי בשנים האחרונות, בלימוד (באמצעות הזום) בספר אדרא זוטא המיוחס לרשב״י. ואנסה בשורות הבאות להסביר את טיבו של הספר המיוחד הזה (לצד ׳אדרא רבא׳), אך לא פחות מכך את ייחודיותו של היום הזה של לג׳ בעומר, במסורת היהודית ובתורת הקבלה בפרט. במאמר הבא ובזה שלאחריו, אנסה לגעת בנקודה מצמררת שעברה כחוט השני, בין הדברים שדיברתי שם באותו שיעור, להמשכו הנוראי של אותו הלילה, אחת הטרגדיות הקשות שפקדו את העם היושב בציון בעשרות השנים האחרונות.

אם ישנו דבר שתורת הסוד ניסתה להכריע, זהו המוות. היינו, את יסוד החידלון המובנה בחיים הזמניים הללו שאנו חיים בהם. להביא את האדם לאיזושהי אפשרות של נגיעה באינסופיות, באותו ממד של נצח ואלמוות. בראייה הזו, אותה סופיות טרגית אינה בהכרח דטרמיניסטית, הוי אומר, היא אכן כזו רק עד כמה שמתקיים הנתק הטבעי בין הממד הארצי לזה השמימי. זהו הנתק שנגזר עלינו להתמודד אתו, כחלק מהתהליך הקוסמולוגי של הבריאה, שתחילתו בתהליך הצמצום של האור אינסוף ויצירת החלל הפנוי, וסופו בשבירת הכלים ובפיזורם של הניצוצות בעמקי הקליפות. אך בהנחה שיש באפשרותנו לייצר זיקה מחודשת בין ממד האינסופי לזה הסופי, לתקן וללקט מחדש את הניצוצות שנתפזרו, לגבור על הדואליות המובנית הזו, ולצרף ולאחד הכול מחדש, לייצר את ההרמוניה המכוונת בין הבריאה לבוראה, המשמעות היא ניצחון על המוות. האופן שבו הסופיות שהיא התכונה המובהקת ביותר של החלל הפנוי הסופי, אינה תקפה עוד. כך למעשה יוגשם החזון הנבואי של ״וּבִלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח״.

אך מעבר לכך, בראייה הזו, כל עת שעוד לא הגענו אל אותו תיקון תכליתי אוטופי, יש בכוחו של היחיד, לפעול באופן פנימי ונסתר, פעולות מיסטיות מכוונות שתכליתן התגברות על ממד הפירוד והניתוק הזה. האכילה מעץ הדעת, שהיא למעשה זו שהייתה שחתמה את הטרגדיה הקוסמית של נפילת הניצוצות וניתוקם ממקורם בעץ החיים שבתוך גן העדן הקדום. אך לא מדובר כאן אך כפעולה פרטית-אזוטרית גרידא, אלא ככזו הנוטלת חלק פעיל בתיקון העולם והשלמתו המכוונת. למעשה תורת הקבלה, רואה בעצמה, אם תרצו, בעצם העיסוק ההגותי בה, כדרך להביא להכשרה תודעתית (וממילא גם קוסמית-ממשית) של עולם החיבור וההרמוניה, זה של שכולו נטוע בנצחיות בעץ החיים, ולא בעץ הדעת – טוב ורע, שהוא כולו בסימן המציאות הדואלית, המפורדת, וממילא גם הסופית.

יש כמובן הרבה מה להאריך בהקשר המשמעותי הזה, שלמעשה נוגע בבסיס האבחנה הייחודית של תורת הקבלה הנסתרת, על פני תורת הנגלה, ה״ה התורה שבעל פה המוכרת לנו (שהיא כולה בסוד ׳עץ הדעת׳). אך מקוצר היריעה ותוכף הזמן, אדלג ואגיע לנקודה המרכזית שבה עסקתי בשיעור האמור, והיא למעשה בעיניי גולת הכותרת של היום הזה של לג׳ בעומר:

עפ״י המסורת, ביום הזה של לג׳ בעומר, הגיעה למעשה משנתו הנסתרת של רבי שמעון בר יוחאי בפרט, ותורת הקבלה בכלל, לאיזושהי נקודת שיא, ואפילו אפשר לומר, בחינה ואימות. ביום הזה שבו הגיעה שעתו של רשב״י להסתלק מן העולם, כביכול הגיעו חייו לנקודה הלימינלית הקרובה והממשית ביותר, שבה חייו נבחנים האם הם עדיין ׳לכודים׳ במתכונת החיים הקונבנציונלית והטבעית של ׳עץ הדעת – טוב ורע׳, מה שבהכרח עושה את

חייו לשגרתיים, ואת מותו למוות סופי וטרגי ככול האדם. או שמא, כמי שנחשב למייסד ומחולל השיטה כולה, אכן התורה הזאת מצליחה לייצר את התיקון הכה נפלא ואבסורדי. לחולל תמורה בעצם אירוע המוות, להפכו מכזה שהוא בהגדרתו חידלון וסופיות, לכזה שיש בו דווקא ממד של גאולה וחיבור, זאת לפחות עד כמה שזה נוגע לחייו ומותו של רשב״י עצמו. כי בראייה זו, מה שנראה בעינינו כמוות, יכול דווקא להיות מטמורפוזה פלאית, שבה אותה נשמה פנימית, המחוברת בטבורה למקורה האלוהי-אינסופי, כביכול נגאלת מכבלי הגוף החומרי, הנפסד והסופי בהגדרתו. וכמאמר ס׳ קהלת: ״וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ..״ אבל כאמור, משהו מאוד עמוק ובסיסי בתורת הקבלה למעשה נוגע בנקודה הלימינלית ההיא, המשיקה בין השמים לארץ, האינסופי לסופי והחלל הפנוי.

כך שביום ההוא, הגיע רבי שמעון בר יוחאי להגשמה ממשית ואקזיסטנציאליסטית של כל תורתו. בעיניו מותו הוא הרגע המצמית של החיבור הקוסמי עליו הוא דיבר כל חייו, הרגע שבו יתחולל איחוד וייחוד של ממד המטה עם ממד המעלה, ולמעשה ההוויה תגיע לאיזושהי נקודה רגעית של הרמוניה ותיקון.

ואכן, רשב״י כבר כביכול נערך לקראת מה שהוא צפה שעומד להתרחש כאירוע שכולו חיבור ודביקות שאין למעלה הימנה. פעמיים באותו היום, יח׳ באייר, אי שם בשלהי המאה השנייה לספירה, כינס רשב״י את קבוצת האיכות היותר מצומצמת של תלמידיו, על מנת להעביר להם את הרעיונות הפנימיים של תורת הקבלה, אלו שהוא עדיין לא העביר להם בימי חייו. שתי ההתכנסויות הללו, מתוארות בשני חיבורים קצרים שהם למעשה חלק בלתי נפרד מהקאנון של ספרות הזוהר, ההתכנסות הראשונה נקראת ׳אדרא רבא׳ (גורן/אסיפה גדולה) וההתכנסות השנייה: אדרא זוטא (גורן/אסיפה קטנה). מדובר בספרות המכילה בחובה רעיונות מורכבים ועמוקים שבוודאי קשה לעסוק בהם ע״ג יריעה קצרה זו, אך אם לסכמם בקצרה, זהו ניסיון תיאולוגי להעניק למערכת הקשרים הקוסמיים המתקיימים בין הבורא לבריאה (מערכת הספירות וכו׳), ממד של זיקה בינאישי, המתקיימת במפגש פנים אל פנים. כך כול עולם הספירות הופכים למעשה ל׳פרצופים׳, היינו צורות שונות של גילוי פנים (וצדדים שונים בפרצוף עצמו). זאת ראייה אנתרופומורפית (׳מאנישה׳) מטיבה, ואכן נושאת בחובה סכנה ממשית להגשמה ואלילות, אך מאידך, היא מעניקה אופי עמוק של קרבה וממשות לזיקה המיסטית האמורה. אנחנו לא פוגשים את האל רק דרך מידותיו, אלא אף דרך הארת וגילוי הפנים המסוים שלו. כך למעשה הקשר עם אלוהים מקבל ממד של מפגש והתראות, אינטימי ופרטי.

את ה׳אדרא רבא׳ כינס לפי המסורת רשב״י, בשעות הבוקר של אותו היום. העובדה שזה היה כינוס גדול, נגזרת מכך שבאותו כינוס ראשון, השתתפו יותר תלמידים מאשר בכינוס השני. לפי המתואר שלושה מהמשתתפים בכינוס הגדול בשעות הבוקר, פשוט לא הצליחו לשרוד ולצאת חיים מעוצמת הגילוי שהייתה שם. כך אנו למדים כמה מדובר באירועים שהם נשגבים בתכלית, כאלו שנוגעים בנקודה הלימינלית העמוקה ביותר של הזיקה הסופי לאינסופי, המוות והאלמוות, שיחידי סגולה ממש יכולים באמת לשאת ולהשיג בעודם בחיים (ולהישאר כך).

אין פלא א״כ, כי גולת הכותרת של היום הזה למעשה מופיעה בשורות הפותחות של הס׳ אדרא זוטא: בְּהַאי קִטְרָא אִתְקַטַּר! (בהתקשרות הזו עם החברים, התקשר והתעלה רשב”י לשמי שמיים). הוי אומר, אירוע שהוא בהגדרתו פרידה וטרגדיה, הפך להיות כולו על טהרת החיבור והאיחוד.

וכאן באים אנו גם לעובדה הנוספת האמורה בדברי חכמים ע״כ שתלמידי ר״ע פסקו מלמות באותו היום של לג׳ בעומר. גם אם הקשר הוא עקיף, עדיין הוא נושא בחובו את הרעיון בכך שיש משהו ביום הזה שהוא כביכול ׳מנצח׳ את המוות. כך גם כאשר המצב הוא של טרגדיה מתמשכת, המוות לוקח מקום בצורה שכמעט ובלתי ניתן לחמוק הימנו, אך בכל זאת, משהו ביום הזה הוא נוגע במקום גבוה ופנימי בהרבה, כזה שמצליח להתעלות מעל טרגדיית הסופיות המחרידה הזו.

במאמר הבא אנסה לגעת בהיבט הפחות אופטימי וגאולתי של הרעיון הזה של הגאולה מן המוות, כפי שהוא אצור בתורת הסוד והעיסוק בו. זאת בהקשר לטרגדיה הנוראה שהתרחשה אשתקד, ממש ביום זה של לג׳ בעומר.