אברהם אבינו

מאמר זה עוקב אחר מסעו האבהי של יעקב לבניין האומה”. הוא מציע ניתוח רעיוני עמוק של תפקיד האבנים בסיפורי יעקב, בעיקר בפרשת ויצא, תוך התמקדות במטמורפוזה שהן עוברות. הדיון מתחיל מהאבנים שיעקב שם מראשותיו והופכות למצבה ולבסוף ל”בית אלוהים,” וממשיך לאבן הגדולה שגולל מעל פי הבאר. הטקסט מציג את האבן כיסוד גולמי המסמל את החומר הראשוני בבריאה, אשר מקבל משמעות באמצעות יצירה ועיצוב אנושיים. בנוסף, המאמר משרטט אנלוגיה מורכבת בין האבן והבניין לבין מערכת היחסים שבין אב לבן ובין הגולמיות המינית ליצירה האבהית, תוך קישור רעיוני בין סיפורי יעקב, דור הפלגה, והמאבק באלילות, ומדגיש את חשיבות “אבן הפינה” של האב בבניין האומה.

סיפורו של אבי האומה היהודית והאמונה המונותאיסטית, אברהם אבינו, מתחיל למעשה משום מקום. כך מבלי שאנו באמת יודעים על דמותו דבר וחצי דבר, מופיעה הוראת

פרולוג: בפרק הקודם עסקנו בהרחבה במתח שבין הגורל לייעוד – בדמותו וחייו של אברהם, בחלק הראשון של חייו, כפי שעולה ומתגלה לפנינו בעלילותיו המתוארות בחלקו

בפרשת וירא, מופיע מוטיב הצחוק בהקשרו של לידת יצחק, פעמיים. הפעם הראשונה, היא כאשר המלאכים המבקרים באוהלו של אברהם, מבשרים ע”כ כי “שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ

סיפורו של אברהם הוא חידה אחת גדולה. לפחות בראשית דרכו. אנו נעדרי כל מידע אינפורמטיבי מטרים אודותיו – כך שאיננו יודעים מיהו בכלל אותו אברהם

מאמר זה בהרחבה במושגים “ברית הגורל” ו”ברית הייעוד” כפי שהוצגו על ידי הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ’יק בנאום מכונן משנת 1957. המאמר מטעים כי ברית הגורל מייצגת את החיבור הקיומי והבלתי נמנע של העם היהודי, המבוסס על שותפות בגורל היסטורי, אסונות (כמו השואה), ורדיפות. לעומת זאת, ברית הייעוד מתייחסת לייעוד הרוחני והמוסרי של האומה, הכולל את המחויבות לתיקון עולם ולחיים אידיאליים, והיא אינה טריוויאלית אלא תובענית. בנוסף, המאמר בוחן כיצד שני רבדים אלו של הברית מופיעים בחייו של אברהם אבינו בפרשת “לך לך” ובסיפורי הבריתות שכרת עם האל, המהווים ארכיטיפ לקיום היהודי שצומח מתוך קושי וטרגדיה. זהו מסע רעיוני בדמותו וחייו של אברהם מתוך פריזמה זו של שאלת הברית ואופן התגבשותה בחייו.