בואו ונקרא לילד הזה בשמו ללא כל הצטעצעות מיותרת, השואה היא ללא ספק הדבר החיובי ביותר שקרה לתנועה הציונית. נקודה. או במילים אחרות, החיובי ביותר
את מאמר זה ברצוני להקדיש לאחת הדמויות המרתקות בתולדות מדינת ישראל, הרב שלמה גורן. מי ששימש בשנות השישים כרב הראשי לצה״ל, ולאחר מכן כרב הראשי
בשבת קראנו בפרשת יתרו, על הבחירה הייחודית באומה היהודית. אלוהים מורה למשה רבינו על הזכות שנפלה בגורלו הפרטיקולרי של עם ישראל להיות “סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים”.
אז הנה הבוקר אנו שוב ביום בחירות. פעם חמישית בשלוש השנים האחרונות. כמה שזה מייגע, מעייף, ואפילו מייאש. המציאות הפוליטית הישראלית הבלתי אפשרית, דוחקת אותנו
פרולוג: יום צום תשעה באב נחשב כאחד הימים הטעונים והקשים ביותר בזיכרון הלאומי היסטורי של האומה היהודית. אך מעבר לזיכרון הטרגדיות שלפי המסורת התרחשו ביום
השבוע – ב4 ליולי 2022 ציינה הגדולה שבמעצמות העולם, והידידה הקרובה ביותר של מדינת ישראל, ארצות הברית של אמריקה, 246 להיווסדותה. זהו ללא ספק יום
האם אומנם “גם אנחנו כאלה”? אחת הסיבות העיקריות שבגינן התנגדה היהדות הרבנית המסורתית לרעיון הציוני, היה החשש הגדול מפני המצב שאליו עלול העם היושב בציון להגיע,
האם אומנם “גם אנחנו כאלה”? אחת הסיבות העיקריות שבגינן התנגדה היהדות הרבנית המסורתית לרעיון הציוני, היה החשש הגדול מפני המצב שאליו עלול העם היושב בציון להגיע,
אירועי השבועות האחרונים, המהומות ושפיכות הדמים סביב הר הבית, קדושתו וריבונותו, חידדו אצלי תחושות ומחשבות שהיו קיימות אצלי כבר זה זמן ארוך, והביאו אותי לנסות
