במאמר קודם עסקנו בעניינה של הדומיה, כנקודת השיתוף הקולקטיבית של המין האנושי, והאופן שבו היא לוכדת אותנו כמיצב תודעתי משותף לעומת הפלא הקיומי, החידתיות והמיסתורין
בשבועיים וחצי האחרונים, אני נמצא בסוג של מסע מעבר לים, בעיקר בארץ המגף איטליה. הרבה חוויות אני חווה וסופג, ועוד ייקח לי זמן לעכל ולהבין
דברים שנשאתי היום במהלך הקידושא רבא לכ’ שבת בראשית (וחתן בראשית, שזה במקרה גם הייתי אנוכי), בבית חב”ד “קרן אור” שבמרכז העיר בודפשט. קראנו את
בשבת זו פר׳ וילך, נקרא בבית הכנסת את ההוראה המיוחדת אודות ׳מצוות ההקהל׳. זאת מצווה מיוחדת שיש לתת בה לא מעט את הדעת באופן כללי,
את המאמר הזה ברצוני לפתוח בסיפור נפלא המופיע בתלמוד, אודות חוויתו הייחודית של הכהן גדול ביום הכיפורים: ‘תנו רבנן אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק
מאמר זה עוסק בזיקה שבין העניין המיוחד שעשו חכמים מהמצווה לשמח את החתן והכלה בליל כלולותיהם, להתקוממותה מחדש של ירושלים והמקדש. אלו דברים שנשאתי בליל
דברים שנשאתי בשעת רעווא דרעווין – בסעודה שלישית/מפסקת, בשבת ט׳ באב, שנת תשפ״א – 2021. סמוך ונראה אצל חלקת מחוקק ספון, מייסד ומחולל החסידות רבי
זֹאת הַתּוֹרָה – אָדָם על היחס התורני-מוסרי למעשה חבלה ובו בירור בסוגיות; קדושת האדם, החיים, והתורה, ומה שביניהם לדפדוף אלקטרוני: קונטרס זאת התורה אדםRead more
דברים שנשאתי תחת חופתם של זוג נפלא וקדוש, אשר זכיתי להשיאם כדת משה וישראל. ממרומי פסגת הר צופים, כשמקום המקדש והר הבית נשקף ממעל. “אִם
מבוא: במאמר זה אני מנסה לפתח רעיון הגותי שהוא חדשני בעיניי, באופן שבו הוא כורך את עניין הקנאות עם עניינו של המקדש ונוכחותו. הטיעון המרכזי
