ימים נוראים

המאמר עוסק בחיבור המהותי שבין מושג הברית לבין תודעת ‘הבינוני’ והתשובה בימים הנוראים. המחבר מסביר כי כריתת ברית, הדורשת מעבר בין שני חצאים, מסמלת קיום א-טריוויאלי שאינו נשען על הרגלים או על ‘חזקת הרוב’ השגרתית. דרך דברי הרמב”ם, מוצגת דמותו של הבינוני כמי שנמצא במתח מוסרי מתמיד, כשהוא רואה עצמו ואת העולם כולו כשקולים בדיוק בין זכות לחובה. מצב ‘תלוי ועומד’ זה מחייב את האדם להתעורר מהתרדמת של המובן מאליו ולבחור בכל רגע מחדש בתיקון ובהתחדשות. בסופו של דבר, הברית היהודית מתוארת כהתחייבות לחיות מעבר לחוקי הטבע וההמשכיות העיוורת, תוך שימוש בכוחה של התשובה כדי לחולל גאולה.

המאמר עוסק במשמעותו של המושג “דרישה” בהקשר של סליחות וראש השנה. הכותב מנתח את הביטוי “דרישת שלום” ומסביר כי דרישה אינה רק בקשה אלא פעולה של חקירה ופרשנות פנימית המקלפת את רובדי המציאות הגלויים. לפי המאמר, הקדושה והתשובה אינן מופיעות מאליהן אלא מחייבות את האדם להיות במצב תמידי של חיפוש אקטיבי אחר נוכחות האל והמשמעות העמוקה של חייו. תהליך זה מתואר כמעגל של הארת פנים הדדית, שבו ככל שהאדם דורש ומחפש את עצמו ואת בוראו, כך גם האל “נדרש” ומתגלה אליו. לסיכום, המקור מדגיש כי הדרישה והתחקור העצמי הם המפתח לחיים של תיקון, הרמוניה וחיבור אמיתי בפתחה של שנה חדשה

במאמר קודם עסקנו בהרחבה בדברי חכמים במדרש אודות בריאת האדם וטיבו הדואלי – האופן שבו מידות האמת והשלום שוללות באופן גורף את בריאתו באשר הוא

״בְּאַהֲבָתֵנוּ גּוּף הָפַךְ מָקוֹם, וּבְזִכְרוֹנֵנוּ לֹא תָּעֵז לִנְשֹׁם. מָה שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ, לַיְלָה מִתְאַדָּה, מָה שֶׁלֹּא הָיִינוּ הוּא עַכְשָׁו שָׂדֶה..״ (יהודה עמיחי) כשבני זוג נפגשים לראשונה,