חנוכה

מאמר זה דן במושג הפענוח בהקשרים רוחניים והיסטוריים שונים, תוך שימוש במקורות תנ”כיים ותלמודיים. הוא פותח בניתוח חזון המנורה מספר זכריה, ומדגיש כי המשמעות האמיתית של המנורה אינה טמונה באובייקט הפיזי עצמו אלא בתכליתה כעדות לגילוי האלוקי (“לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי”). לאחר מכן, הדיון עובר לפתרון החלומות של יוסף, המהווה דוגמה ליכולת לפענח סמלים מופשטים ולתרגם אותם למציאות קונקרטית, המכוונת את עתיד האומה. לבסוף, המאמר מקשר את רעיונות אלה למהות חג החנוכה, ומסביר כי נס השמן מייצג את הדיספרופורציה שבין החומר לרוח, ואת הצורך לחצוב פנימה ולהתבונן ברובד הנסתר של המציאות. המאמר מסכם בקריאה לאמונה ולתקווה לעתיד, כפי שמשתקף בשירו של שאול טשרניחובסקי.

המבנה העצום שליד אגם הדוצנטייך שבנירנברג נראה מוזנח אך מרשים מאוד. הוא דמוי פרסה ענקית בקוטר 250 מטרים, הקומה התחתונה שלו כולה אכסדרת עמודים, בראש

מבוא: בשנה שעברה, זכיתי לקיים התוועדות מיוחדת בליל ‘זאת חנוכה’ – נר שמיני של חנוכה. באותו אירוע דיברתי ארוכות את המאמר המתומלל המופיע כאן. הימים

לפני כשנתיים, בליל נר שביעי של חג החנוכה, נשאתי דברים באירוע משפחתי, שעסקו בעניינו של החג החנוכה ובעימות הפילוסופי – אסתטי בין היהודיות ליווניות. אותו

למהר”ל בס’ “נר מצווה” – לחג החנוכה, ישנה תורה עצומה שעוסקת בעניינו של האור. הוא נוגע שם בעובדה שלמעשה המנורה שהודלקה בבית המקדש, הייתה אך

בעמוד זה ניתן למצוא שורה של שיעורים מוקלטים, שנמסרו במהלך השנים בפורומים והזדמנויות שונות. בשיעורים אלו נלמדו עניינים יסודיים ועמוקים הנוגעים בעניינו של חג החנוכה, ההתמודדות של היהדות לעומת היווניות, במנעד של הקשרים הגותיים ותרבותיים. הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם!

מאמר אישי המגולל זיכרון ילדות רחוק, איך חג החנוכה תשמ״ה -1984 הפך להיות נקודת מפנה אופטימית בחיי, אחרי טרגדיה קשה שנחוותה במשפחתי כמה חודשים קודם לכן.

מאמר זה מתחקה אחר שני סוגי נסים הרווחים במסורת וההיסטוריה היהודית, זה ההתגלותי שהופעותיו חורגות בהגדרתן מכל סטנדרט קיומי-ריאלי מוכר, לעומת זה המופיע כחלק אימננטי ובלתי נפרד מההוויה הטבעית והמוכרת. כאשר נס חנוכה מהווה למעשה אב טיפוס לקטגורייה הנסית השניה.

מאמר זה הוא תמלול של שיעור ארוך שנמסר לפני מספר שנים. הוא מציג פרשנות מקיפה לחג החנוכה באמצעות ניתוח של מדרשי אגדה ומקורות תלמודיים, תוך התמקדות במלחמה בין התרבות היהודית לתרבות היוונית במאה השנייה לפנה”ס. הוא מתאר את גזירות היוונים כתהליך שיטתי שמטרתו הייתה לערער על ה”היּוּת היהודי” ולחלל את מושג האינטימיות והקדושה בחיים הפרטיים והציבוריים, כגון פריצת דלתות הבתים ואיסור על טבילת נשים. הדיון מרחיב על נס פך השמן כסמל לניצחון הטהרה והרוחניות על הטומאה והחומר, ומקשר את הדלקת נרות המנורה לעיקרון של “נר איש וביתו”, המייצג את האינטימיות הנצחית של הברית היהודית. לבסוף, המאמר מנתח את מצוות הדלקת הנרות בגובה העיניים כביטוי לצורך באיזון בין שמירת הפנים הנסתר של הקדושה לבין גילוי האור כלפי החוץ.