מזל טוב! היום ה01/09 הוא תאריך הרשמי שבו מערכת החינוך הישראלית חזרה לפעול במלוא עוזה. מאות אלפי תלמידים חזרו היום לחבוש את ספסלי הלימודים, ולהתחיל
השבוע הייתה לי הזכות לפקוד את אחד האירועים היותר חרדיים שהייתי בהם בחיי. וזאת כבר ייאמר, כי בהתחשב בעובדה שהורתי ולידתי הייתה עמוק בתוך החברה
רבות התלבטתי אם ומה לכתוב ולומר על הסדרה ‘בְּהַסְתּוּרֶה’, זה שמשודרת בשבועות האחרונים בערוץ כאן 11. אבל בסוף החלטתי שאנסה איכשהו לפרוק את אשר לבי
אני רוצה לספר לכם קצת על רחוב חגי בבני ברק. כן, זה הרחוב הקטן הזה שבו הכול התרחש היום שם, הפוגרום המחריד, ההתפרעויות ושאר מרעין
הדם של הנער יוסי אייזנטל ז”ל הוא בראש ובראשונה על ידיהם של מי שעשו את החברה החרדית כפי שהיא מתגלית בשנתיים האחרונות, למרחב סביבתי של
מבוא: לפני שלוש שנים, בטו׳ אדר – שושן פורים תשפ״ב הסתלק לעולמו אחד הרבנים החרדיים המשפיעים ביותר, מי שאף נחשב בעיני רבים כגדול הדור, הרב
מחר טז’ בחשוון, הוא גם יום פטירתו של אדם שהיה בילדותי נוכח מאוד בחיי, וללא ספק גם השפיע עליהם עמוקות, ראש הישיבה המיתולוגי, הרב אליעזר
מבוא: לפני כעשרה ימים פרסם הסופר ואיש הרוח דב אלבום, מאמר ביקורת חריף כנגד החברה החרדית ועולם הישיבות בפרט. ולמען האמת, הרבה זמן שלא קראתי
לפני כ 1900 שנה, בשנת 130 לספירת הנוצרים, נפל דבר בישראל. צעיר יהודי בשם שמעון בר כוכבא, שהורתו וגדילתו ממש היו לא בהכרח מתוך שורות
פרולוג: בימים אלו אנו מציינים שלוש שנים לאסון מירון – האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה (עד לאותה נקודת זמן). זה היה אירוע טראומטי וקשה במיוחד,