אני רוצה לספר לכם קצת על רחוב חגי בבני ברק. כן, זה הרחוב הקטן הזה שבו הכול התרחש היום שם, הפוגרום המחריד, ההתפרעויות ושאר מרעין
סבא שלי, או זיידע, כפי שנהגנו לקרוא לו, היה איש עתיק. עתיק מאוד. הוא לא היה עתיק כי הוא היה קשיש. למעשה הוא נולד עתיק.
ביום חמישי האחרון הייתה לי הזכות להשתתף בתוכנית ׳התוועדות׳ המשודרת ברשת מורשת – בערוץ כאן 11, זאת בהנחייתו הכה מיוחדת של ידידי ורעי מנדי גרוזמן.
היום כא’ אייר – חל יום הולדתי העברי. כמדי שנה מעורר בי היום הזה רעד קיומי עמוק. שאלות יסוד אודות משמעות החיים, פשרם ותכליתם, עולים
מבוא: לפני שנה בכא’ אייר תשפ”ד ציינתי את יום הולדתי במחיצת חברים קרובים ובני משפחה, במסגרת האירוע דיברתי כמה דיבורים הנוגעים לעניין יום ההולדת ובהקשרם
הרב אשר דויטש (או כפי שהיה נודע בשמו, ‘ר’ אשר’) שהלך השבוע לעולמו בגיל 79 לאחר מחלה קשה, היה בעבורי אי אז בימי עלומיי, העילוי
דסי אחותי הגדולה זכרונה לברכה, שהלכה לעולמה כשהיא קטנה כל כך, נפחה את נשמתה בד’ תשרי תשמ״ה. כן, ממש היום לפני כמה עשרות שנים. במשך
בשנה שעברה לרגל שבוע הספר תשפ”ג – 2023 פנתה אליי, חברתי המשוררת נועה שורק, בכדי לבדוק אודות האפשרות לקיים עמי ראיון אודות הספרייה שיש לי
פעם אחת בחיי, הייתי חתן באמת. על כל המשתמע. עם כל התפנוקים, הזכויות הנלוות, תשומת הלב, ובעיקר תחושת המיוחדות הכה משכרת הזאת. פעם אחת בחיי,
את השורות הבאות אני כותב מתוך מקום קרוע. זה מאוד לא קל לי להעלות על הכתב את המחשבות הללו שכבר הולכות איתי זה זמן מה.