אחד היוצרים היותר גדולים ובולטים בתעשיית הקולנוע במאה עשרים, היה הבמאי הצרפתי ז׳אן-לוק גודאר (2022 – 1930). גודאר היה הרבה יותר מאשר עוד יוצר קולנוע.
מאמר זה הנו ראשון בסדרה. הוא בוחן את האמונה היהודית כבעלת שני רבדים: האחד אידאלי ותיאורטי, והשני מעשי ויישומי בחיי היומיום. הוא מנתח את פרשת עקב, ובפרט את הפרשייה השנייה של קריאת שמע, “והיה אם שמוע”, תוך התייחסות לפרשנויות חז”ל. הכותב מציג דיון בין רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי בנוגע ליחס שבין לימוד תורה לעיסוק בענייני העולם, וכיצד רבי ישמעאל תומך בגישה המשלבת את שניהם בעוד רבי שמעון בר יוחאי דוגל בהתמסרות מוחלטת לתורה. המאמר מסיים בהצעה לאמץ את דרכו של רבי ישמעאל כדרך המאפשרת קיום תורה לאורך זמן עבור רבים.
המאמר מתאר את השראה וההתבוננות המיסטית שחווה אל מול שמי הלילה המלאים בכוכבים. הוא בוחן את היחס היהודי למזל ואסטרולוגיה, תוך התייחסות למקורות תלמודיים המעלים את השאלה האם לישראל יש מזל או שמא היא מעל השפעות אלו. המחבר מציג את השקפותיהם של פילוסופים יהודים כמו הרמב”ם לגבי תנועת הכוכבים ועבודת אלילים, ומדגיש את ההבחנה בין “ראייה” ל”שמיעה” דרך פרשנותו של האר”י לכתובים, המבארת כיצד שמיעה פנימית מובילה להכרה אמונית עמוקה. לבסוף, הוא טוען כי מעשי חסד וחמלה מאפשרים לאדם להשתחרר מתחושת התלות והדטרמיניזם הקוסמי, ובכך להגשים את הפוטנציאל האנושי ליצירה ואומץ.
בפרשתנו זו ואתחנן, מוצאים אנו רצף של הוראות שמשה רבינו מורה בפני העם היהודי, אשר לכאורה אין כל זיקה עניינית ביניהם, ובכל זאת הן מופיעות
זהו מאמר נרחב העוסק בסוגיית הרוצח במזיד או בשגגה, והאופן שבו עניין זה של זכות האדם על חייו ועל גופו, בא לידי ביטוי בהרחבה במקרא בהקשרים שונים. המאמר מנתח את הזיקה המתקיימת בין מעמד האדם כסובייקט עצמאי, לזיקת העם היהודי לארצו, עם דגש על תפיסת הגאולה והגלות בהקשר זה, ומקום המקדש ומעמדו. ניתן להוריד את המאמר בגרסת PDF
המאמר בוחן את המוות, טומאה וטהרה בהקשר דתי, במיוחד לאור פרשת חוקת. הוא מנסה להסביר את הסלידה הדתית ממושג המוות והתפיסה שהמוות גורם לטומאה, בניגוד לחיים שהם טהרה. המקדש מתואר כמרחב טהור לחלוטין שמבטא את הדחייה המוחלטת של המוות והסופיות, ומייצג את החיים הנצחיים והמשמעות. תהליך הטהרה, אף על פי שנראה אבסורדי, נתפס כפעולה שמחזירה את האדם לתפיסה של חיים אינסופיים, תוך דחיית תחושות הציניות והספקנות הקיומית. לבסוף, המאמר מרחיב את מושג הטומאה והטהרה מהמקדש אל הבית והאינטימיות, כמרחבים שגם בהם יש לשמר את הטהרה מהמוות, ואל מושג טהרת המשפחה כביטוי לחזרה למקור החיים.
השבוע ביום ראשון ג׳ תמוז, ציין העולם היהודי 31 שנה להסתלקותו של הרב מנחם מנדל שניאורסון – הידוע בשמו ׳הרבי מליובאוויטש׳׳, מי ששימש כאדמו״ר השביעי
לפני מספר שנים זכיתי לשהות (ביחד עם עוד כמה עשרות אלפי יהודים) בשבת ג’ תמוז, יום ההילולא של רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מלובבי׳ץ
״וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל
היום כא’ אייר – חל יום הולדתי העברי. כמדי שנה מעורר בי היום הזה רעד קיומי עמוק. שאלות יסוד אודות משמעות החיים, פשרם ותכליתם, עולים