במאמר קודם לדמותו של רבי אלימלך ליפמן מליזנסק – בעל הנועם אלימלך, עסקתי ברעיון הצדיק ומרכזיותו בהגותו החסידית של הרבי ר’ אלימלך. ציינתי את האופן
היום כא’ אדר – הוא יום היארצייט של אחד מגדולי תנועת החסידות, ומי שהיה מהבולטים ומהראשונים שהביאו את בשורתה לפולין, רבי אלימלך וייסבלום מליזנסק. הידוע
המאמר בוחן את משמעות מותו המסתורי של משה רבנו כמודל לחיים אנושיים נשגבים המפרידים בין הקיום הטכני לבין חיוניות רוחנית אינסופית. המחבר מסביר כי למרות שמשה מת כבשר ודם, חיוניתו לא דעכה עד רגעו האחרון, מה שמעיד על ניצחון הרוח על כליון הגוף ועל היכולת לדחוק את המוות אל שולי החיים. סקירת המקורות מדגישה כי היעדר מצבת קבורה ידועה משקף את נוכחותו החיה של משה בלב האומה, מעבר למגבלות הזמן והחומר. דרך המבט שהשקיף משה על הארץ, מוענקים לעם ישראל כלים רוחניים לקידוש החיים המעשיים והפיכתם למלאים ובעלי משמעות נצחית. לסיכום, היצירה מציגה את מנהיגותו של משה כגשר המאפשר לעם לחיות חיי שליחות שאינם נכנעים לחידלון ולשחיקה הטבעית.
היום כב’ שבט, הוא יום היארצייט של אחד מהגדולים והבולטים בתנועת החסידות, ה”ה רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוֹצק, המכונה גם ״השרף מקוצק״ (ה’תקמ”ז, 1787 –
המאמר מתאר מפגש מרגש ומעורר השראה בין הרב מנחם דדון, שליח חב”ד מסידני ששרד פיגוע קשה באוסטרליה, לבין הרב לירז זעירא, קצין שאיבד את שתי רגליו לפני כארבעה חודשים בסוריה. הכותב מדגיש את תהליך השיקום יוצא הדופן של הרב זעירא בבית לוינשטיין, המהווה מופע של ניצחון הרוח על מגבלות הגוף והטראומה. דרך סיפוריהם האישיים, מוסברת תפיסת השליחות החסידית, המבקשת להפוך כל משבר וכאב למנוף של עשייה למען הכלל והפצת אור. במקום לשקוע ברחמים עצמיים, שתי הדמויות בוחרות לקחת אחריות הנהגתית ולחזק את קהילתם מתוך אמונה עמוקה בהשגחה פרטית. המאמר נחתם בהשוואתם ל”פנסאים” המאירים את סביבתם דווקא מתוך החושך, כצוואתו של הרבי מליובאוויטש.
לפני שבעים וחמש שנים, בתאריך י׳ שבט תשי”א – 17/01/1951 נפל דבר בישראל. הרב מנחם מנדל שניאורסון (חתנו של הרבי הקודם מחב”ד, רבי יוסף יצחק
הלילה ב’ שבט, הוא יום היארצייט הראשון של סבי – או ‘זיידע’ כפי שקראנו לו, הרה”ח ר’ מרדכי דוד אווירבוך זצ”ל. באופן פלאי לחלוטין, ב’
סבא שלי, או זיידע, כפי שנהגנו לקרוא לו, היה איש עתיק. עתיק מאוד. הוא לא היה עתיק כי הוא היה קשיש. למעשה הוא נולד עתיק.
פרולוג: לפני מספר חודשים שודר בישראל הסרט הדוקומנטרי הנפלא על דמותו של הגאון מר שושני. בשעתו כתבתי את מאמר הביקורת הרצ”ב, שבו ניסיתי להאיר את
היום כד’ טבת תשפ”ו – הוא יום ההילולא ה213 של רבינו הגדול האדמו”ר הזקן – בעל התניא, מייסד שלשלת חסידות חב”ד (נפטר בתקע”ג – 1813).