במאמר קודם לדמותו של רבי אלימלך ליפמן מליזנסק – בעל הנועם אלימלך, עסקתי ברעיון הצדיק ומרכזיותו בהגותו החסידית של הרבי ר’ אלימלך. ציינתי את האופן
מחר כא’ אדר – יחול יום היארצייט של אחד מגדולי תנועת החסידות, ומי שהיה מהבולטים ומהראשונים שהביאו את בשורתה לפולין, רבי אלימלך וייסבלום מליזנסק. הידוע
מבוא: לפני שלוש שנים, בטו׳ אדר – שושן פורים תשפ״ב הסתלק לעולמו אחד הרבנים החרדיים המשפיעים ביותר, מי שאף נחשב בעיני רבים כגדול הדור, הרב
היום כב’ שבט, הוא יום היארצייט של אחד מהגדולים והבולטים בתנועת החסידות, ה”ה רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוֹצק, המכונה גם ״השרף מקוצק״ (ה’תקמ”ז, 1787 –
לפני מספר שנים זכיתי לשהות (ביחד עם עוד כמה עשרות אלפי יהודים) בשבת ג’ תמוז, יום ההילולא של רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מלובבי׳ץ
סבא שלי, או זיידע, כפי שנהגנו לקרוא לו, היה איש עתיק. עתיק מאוד. הוא לא היה עתיק כי הוא היה קשיש. למעשה הוא נולד עתיק.
אחת התורות החשובות ביותר במשנתו התיאולוגית של רבי נחמן מברסלב, היא תורה סד׳ בספרו המונומנטאלי ׳ליקוטי מוהר״ן׳. זאת תורה שידועה בשמה כ׳תורה של החלל הפנוי׳. היא עוסקת באופן נוכחות/אי נוכחות האלוהים בעולם ובשאלת היתכנות הזיקה אליו והאימות האמוני בדבר הימצאותו. יש לתורה הזאת משמעויות והקשרים רעיוניים ארוכים מני ארץ ורחבים מני ים. בחג הסוכות (שבו חל יום פטירתו של רבי נחמן) לפני מספר שנים – בחג הסוכות תשפ״א, העברתי סדרת הרצאות במשנתו ודמותו של רבי נחמן, לאור התורה המרתקת הזאת. מאמר הוא תמלול של ההרצאה השניה באותה סדרה. העובדה שזאת תורה המתבססת על הכתוב הראשון בפרשת השבוע, בהוראת האלוהים למשה: ׳בֹּא אֶל פַּרְעֹה׳ – היא זו שמביאה אותי לחזור ולעלות כאן את אותו מאמר. אתם מוזמנים לצלול פנימה בסוד הדברים.
פרולוג: לפני מספר חודשים שודר בישראל הסרט הדוקומנטרי הנפלא על דמותו של הגאון מר שושני. בשעתו כתבתי את מאמר הביקורת הרצ”ב, שבו ניסיתי להאיר את
פרולוג: מאמר זה הנו קריאה ביוגרפית – הגותית בדמותו של הרמב”ם, לאור הסדרה ‘הנשר הגדול’ – המונומנטאלית ‘הנשר הגדול’ אודות הרמב”ם, חייו, הגותו ושיטתו ששודרה
לפני שמונה שנים, בי׳ בטבת תשע״ז – נסתלק מורי ורבי הגאון רבי משה שפירא זצ״ל לבית עולמו. במהלך ימי השבעה על הסתלקותו, הקדשתי את השיעור
