מועדים

המבנה העצום שליד אגם הדוצנטייך שבנירנברג נראה מוזנח אך מרשים מאוד. הוא דמוי פרסה ענקית בקוטר 250 מטרים, הקומה התחתונה שלו כולה אכסדרת עמודים, בראש

לפני כשנתיים, בליל נר שביעי של חג החנוכה, נשאתי דברים באירוע משפחתי, שעסקו בעניינו של החג החנוכה ובעימות הפילוסופי – אסתטי בין היהודיות ליווניות. אותו

בעמוד זה ניתן למצוא שורה של שיעורים מוקלטים, שנמסרו במהלך השנים בפורומים והזדמנויות שונות. בשיעורים אלו נלמדו עניינים יסודיים ועמוקים הנוגעים בעניינו של חג החנוכה, ההתמודדות של היהדות לעומת היווניות, במנעד של הקשרים הגותיים ותרבותיים. הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם!

יש רעיון נפלא שמופיע במהר”ל בספרו נצח ישראל, שבו הוא מטעים מדוע אנו מזהים את הסוכה כ”סוכה נופלת”, שזה כידוע ביטוי שמיוחס בראש ובראשונה אל

אנחנו מצויים ממש ברגעים האחרונים של יום הכיפורים, זמן שמהווה חיתום לא רק של היום הזה, אלא של הימים הנוראיים כולם. ההבדל בין כתיבה לחיתום,

״וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹםוּבוֹ תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָוְתֵשֵׁב עָלָיו בְּאֱמֶת אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַּיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵדוְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר

בעשרת ימי התשובה דאשתקד (שנת תשפ״ד), הייתה לי הזכות להעביר בבית הכנסת ׳אוהבי ציון׳ שבשכונת נחלאות בירושלים, את השיעור החמישי והאחרון בסדרת השיעורים: ׳עיונים במחשבת

מבוא: מאמר זה היה אמור להתפרסם בערב ראש השנה, אך לצערי לא היה סיפק בידי להשלימו עד היום – יום השנה הראשון לאסון הגדול ביותר