מועדים

במאמר זה, ברצוני להסב את מבטי להתבוננות בנבואתו האחרונה של הנביא מלאכי (פרק ג׳), שאותה אנו נוהגים לקרוא בשבת זאת – הקודמת לחג הפסח, הידועה

מאמר נרחב זה הוא תמלול מתוך סדרה של שני שיעורים לחג הפורים שנמסרו לפני 12 שנים (הראשון שבהם נמסר בליל פורים). הוא עוסק בבחינת מהותה הייחודית של שמחת הפורים דרך המושג הקיומי “ההיות כמות שהוא”, המנוגד לתסכול האנושי התמידי שמתאר ספר קהלת. המחבר מסביר כי בעוד שחיי היומיום ושאר המועדים מאופיינים בביקורת עצמית ובשיפוטיות שכלית (“עץ הדעת”), פורים מאפשר חיבור ישיר והרמוני למציאות ללא צורך בהצדקה לוגית. באמצעות ניתוח דמויותיהם של מרדכי, אסתר והמן, המאמר מראה כיצד המשתה והשכרות משמשים כלים לביטול המודעות העצמית המפרידה בין האדם לאושר. בניגוד ליום הכיפורים המבוסס על בחירה ושיח אישי, פורים מייצג גורל מוחלט המאומץ באהבה, שבו הסובייקט נטמע בתוך המציאות האלוהית המסתתרת בטבע. התהליך מגיע לשיאו בהפיכת מגילת אסתר ל”אמיתה של תורה”, טקסט קבוע ומשורטט המקדש את המציאות כפי שהיא. בסופו של דבר, המקורות מלמדים כי השמחה האמיתית מושגת דווקא כאשר האדם משחרר את האחיזה השכלית ומתמסר להוויה הפשוטה והשלמה.