אודי הרשלר

מאמר זה הוא שני בסדרה. הוא בוחן את סוד פשרו של המשכן ככלי לאיזון בין קרבה אינטימית לבין יראה ומרחק במערכת היחסים שבין עם ישראל לאלוהיו. המאמר משווה בין מעמד הר סיני, שבו חטאו ה”אצילי בני ישראל” בהבטה גסה באלוהות, לבין חטא העגל המייצג התפרקות מינית ופולחנית פומבית. בניגוד לפרהסיה של העגל, המשכן מכונן אינטימיות מקודשת המבוססת על צניעות והסתרה, כפי שמשתקף בדמותם של הכרובים ובמתן הלוחות השניים. חטאם של נדב ואביהוא מוסבר כפריצה אסורה של גבולות הקרבה, בעוד שיום הכיפורים ועבודת המקדש מסדירים את המפגש עם השכינה בתוך מרחב מוגדר. בסיום, מובא הכיור שנעשה ממראות הנשים כסמל לקידוש החיים הפרטיים והפיכת האינטימיות הזוגית לערך נעלה המשרה שכינה.

המאמר בוחן את היחס המורכב שבין אינטימיות להסתרה כפי שהוא מתבטא במעבר מחוויית ההתגלות בסיני להקמת המשכן. המחבר מסביר כי המשכן משמש כמנגנון איזון המאפשר קרבה אלוהית עמוקה לצד ריחוק הכרחי, ובכך הוא מעגן את תנועת ה”רצוא ושוב” בנפש המאמין. ארון הברית והכפורת ניצבים במרכז הדיון כביטוי פרדוקסלי לעדות שהיא בו-זמנית גלויה וחתומה, מה שמבטיח כי השכינה תשרה דווקא מתוך הנסתר. דרך ניתוח הכלים והמבנה, המאמר מדגיש כי הכיסוי אינו מחסום אלא התנאי ההכרחי ליצירת מפגש אישי ופנימי של “פנים אל פנים”. בסופו של דבר, המאמר מציע שהמשכן הופך את ההתגלות החד-פעמית לנוכחות מתמדת המבוססת על מסירות הלב של היחיד.

פרולוג: לפני שלוש שנים – בחורף/קיץ 2023 קודם שנחתה עלינו המלחמה האיומה והחושך התכסה על העם היושב בציון, הארץ הייתה כמרקחה. מאבק קשה ניטש על

מבוא: מאמר זה הוא מתומלל מתוך שיעור שנמסר לפני כעשור. באותו שיעור עסקתי בהרחבה בליבתן של הסוגיות התיאולוגיות אליהן התוודענו במחצית השנייה של חומש שמות

מבוא: העמידה אל מול אימת המוות נושאת בחובה את הנוכחות לעומת האלוהים, כתמצית החוויה האקזיסטנציאליסטית. זאת חוויה הנוגעת בעומקה בנקודת קצה סִפִּית (לימינאלית) של ההוויה.