היה לי היום רגע אחד של הארה במהלך השיטוט שלי באחד המקומות היותר אהובים עליי בבירת הממלכה האנגלית, ה National Gallery המפורסמת בלונדון. בתוך רצף
קריאה שיטתית בפרשת בלק, בשיח שבין בלעם והקב״ה, בלעם ובלק, בלעם ואתונו, בלעם וברכותיו, ובפרשת בנות מואב ומעשהו של פנחס. וקישור לעניין היסוד הבלתי אפשרי
לפני מספר שבועות שהיתי בניו יורק, למטרת קידום אי אלו מטרות ועניינים הקשורים בעתיד העם היהודי בארץ ובתפוצות. לשם כך התארחתי בשכונת קראון הייטס שבברוקלין
לפני מספר שנים פרסמתי מאמר לזכרו ודמותו של הרבי מלובבי׳ץ רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ״ל. מי שאת יום פטירתו אנו מציינים היום. אני חוזר ומעלה
“כשעלה לשמים קול טריקת הדלת, לאחר שהושלך הילד הראשון למשרפות, לא יכול עוד מיכאל המיטיב במלאכים, לעצור בעצמו ובכעסו פנה אל האלוהים: ‘האם תשפוך עתה
יאן ורמיר לא היה פמיניסט גדול. בתקופתו, במציאות הפטריארכלית של הולנד של המאה ה17 (או בעולם המערבי בכלל), המושג פמיניזם אפילו לא היה קיים. נשים
במסגרת שהותי בימים אלו, כאן בעיר אמסטרדם, סרתי היום לבקר בעיירה הקסומה אדורקרק הסמוכה לעיר, וזאת על מנת לפקוד את בית הקברות ׳בית חיים׳, שהוא
מידי שנה בחג השבועות, אני חוזר ומהרהר בעניין הפלאי של החג הזה. העובדה שטעמו המקראי של החג, אין לו דבר וחצי דבר עם מה שאנו
לרגל לג׳ בעומר, היום בו לפי המסורת היהודית, הסתלק מייסד תורת הקבלה התנא רבי שמעון בר יוחאי, ואשר נחשב כיום שהוא נקודת התחלה היסטורית בהקשרה
בעבורי לפחות, היה משהו מעודד כשצפיתי הערב בקטעים מתוך טקס ההכתרה ההיסטורי של המלך צ׳רלאס. בעידן שבו רובוטים ותבונה מלאכותית הולכים וממלאים את כל חללו